אקטואליה פמיניסטית (בלוג)

דצמבר 25, 2004

ברשימתו השבועית במוסף השבת של הארץ מביא השבוע גדעון לוי עדות יד ראשונה של חייל ישראלי אמיץ, אשר עבר את תהליך ההתקרנפות המבעית שגורם הכיבוש, והעז להודות, להישיר מבט במראה, ולהציב אותה נוכח הציבור הישראלי כולו. אם היה למישהו ספק כלשהו, החייל אלון מפרש לנו, עם תמונות צבע, שהכיבוש משחית. טובי הילדים, חיילים מובחרים מן

דצמבר 2, 2004

בית המשפט העליון, בהרכב של תשעה שופטים, בראשות נשיאו, אהרון ברק, השיב לחיים את עבירת הפרת האמונים של עובדי ציבור, אותה חיסל וקבר בשנים האחרונות. שנתיים לאחר זיכויו של שבס שינה בית המשפט העליון את טעמו, הפך את החלטתו הקודמת, קיבל את עמדתו (הנכונה מלכתחילה) של בית המשפט המחוזי, והרשיע בהפרת אמונים של עובד ציבור.

נובמבר 23, 2004

ביום חמישי, ה- 25 בנובמבר, יצוין ברחבי הארץ היום למלחמה באלימות נגד נשים. אלימות המתבטאת בעשרות אלפי מקרים מדווחים של הכאות, אונס, תקיפות מיניות והטרדות מיניות. מרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית, מקלטים לנשים מוכות, וארגוני נשים מצליחים לתפוס את תשומת הלב הציבורית, ולו ליום אחד. האלימות נגד נשים היא מכת מדינה בחברה הישראלית, ויום בשנה

נובמבר 11, 2004

עיתון הארץ פרסם היום ידיעה קטנה, מתורגמת מן הגרדיאן, אודות טיפול באנסים בהודו. ההודעה כה מדהימה, שחשבתי שראוי לצטטה במלואה, מילה מילה, לטובת כל מי שהחמיצה או החמיץ אותה בגרדיאן או בהארץ: נשים שנאנסו נקמו בתוקפיהן שלא נכלאו הנשים משכונות העוני בנג'פור שבמרכז הודו כועסות, והפעם הן לא מהוססות להראות את זה: בעקבות שורת מקרים

ספטמבר 14, 2004

אתר ה- ynet מדווח כי "מנהיגת המחאה החברתית ממצפה רמון הצטלמה בעירום באתר פורנו ישראלי, כדי ש"מה שאנשים לא רצו לשמוע, הם יראו חרות על העור שלי". על ישבנה נכתב: "הממסד דפק אותי". הסבירה: "ידעתי שאני אדם מת מהלך ואין לי מה לאכול וחשבתי שמה שנשאר לי לעשות זה להתאבד" "אני מרגישה שלא נותר לי

ספטמבר 6, 2004

שתי ידיעות ששלחו לי חברים מסורים, האחת אודות הקלה בעונשו של אנס – גם מפני שהנאנסת היתה שתויה, והשניה אודות לכידתו של מרצה המטריד מינית את תלמידותיו: הידיעה אודות האונס: "05/09/04 : שישה חודשי עבודות שירות לבן 18 שהורשע באונס, מאת צבי הראל הנאשם ביצע המיוחס לו כשהיה בן 15 והמתלוננת בת 13.5; השופטים: הסיבה

אוגוסט 7, 2004

במה דברים אמורים? מי שקוראת ולו קמצוץ מן המתפרסם במקומותנו בפורומים הציבוריים (המתרבים כפטריות לאחר הגשם) אינה יכולה שלא להבחין ב"ירידות" קטלניות יותר ויותר על יותר ויותר נשים. מכל עבר, בכל תחומי חיינו. על השתלחותו ההיסטרית, הבלתי מקצועית של היועץ המשפטי החדש לממשלה (ושל כל מי ששמחו להתלות בכנף בגדו הגדול) כנגד פרקליטת המדינה היוצאת

יולי 23, 2004

בכתבתו ביום ששי ה – 23 ליולי (הארץ) "שתויה מכדי להסכים, שתוי מכדי לאנוס", מתאר צבי הראל אירוע של קיום יחסי מין אשר התרחש בפומבי במהלך חתונה שהתקיימה בגן האירועים של קיבוץ מעלה החמישה, נוכח עיניהם של אורחי החתונה. הכתבה מביאה את עדותו של הנאשם במשטרה, בה הוא מדייק בתיאור פרטי פרטיה של ההתרחשות המינית.

יולי 22, 2004

בארבעה עשר בנובמבר 2003 התפרסמה במוסף יום השישי של הארץ כתבתה של שרה ליבוביץ דר "איפה הגברים כולם", שפתחה במילים אלה: "שלוש נשים מתמודדות על הנהגת פרקליטות המדינה, מה שמבטיח כי ההגמוניה הנשית בצמרת משרד המשפטים תימשך גם לאחר פרישתה הצפויה של ארבל. הרבה אנשים משוכנעים שזאת בדיוק הבעיה המרכזית של מערכת התביעה בישראל". בימים

יולי 22, 2004

בהחלטה תקדימית הפך בית המשפט העליון החלטה של בית המשפט המחוזי, וקבע כי גבר נשוי שהבטיח לאישה להתגרש ולשאתה, ולא עמד בהבטחתו, הפר חוזה וחייב בתשלום פיצויים. מעבר לחרדה שהיא בודאי מעוררת בקרב רבים, זוהי החלטה עקרונית מעניינת, המעלה שוב את שאלת הצורך בהגנה משפטית, פטרנליסטית על נשים. יהיו מי שיטענו כי במאה העשרים ואחת,