ביום האחרון של שנת 2012 הכריע בית הדין האזורי לעבודה בחיפה בתיק שעניינו הטרדה מינית (ס”ע 11381-10-09). בית הדין (שהיה מורכב מכבוד השופטת דלית גילה, ושני נציגי ציבור: משה גרבלר ומתתיהו דורון) דחה את טענות התובעת לגבי הטרדות מיניות שהוטרדה על ידי מעסיק. לגבי מרבית ההטרדות הנטענות, בית הדין העדיף את גרסת הנתבע, ולא האמין לגרסת התובעת (כך למשל, היא טענה כי הוא צבט אותה בישבנה והוא הכחיש; היא טענה שצפה בפורנוגרפיה על מסך מחשבו והוא טען שהיה זה קטלוג של לבני נשים; היא טענה שהוא הביא לעבודה כרטיסי ביקור של נערות ליווי והוא טען שהוא רק הביט בכרטיסים שהובאו לעבודה על ידי עובדת אחרת). לגבי טענה אחת לא היתה מחלוקת עובדתית, אלא רק שאלה פרשנית. התובעת טענה שבאחת ההזדמנויות אמר לה הנתבע “אני אאנוס אותך”. הנתבע לא הכחיש, אך הדגיש שלא התכוון לאונס במובן המיני של המילה, אלא שהוא יאנוס אותה לעבוד כפי שהוא רוצה שהיא תעבוד (כלומר, לדבריו, ביתר יעילות מעבודתה הרגילה). קשה להבין מה בדיוק בית הדין חשב לגבי השימוש בביטוי “אני אאנוס אותך”, כי הוא לא הכריע באופן ברור, אך מהמשך דבריו סביר להניח שבית הדין הבין, ככל קורא וקוראת סבירים ש”אני אאנוס אותך” משמעו “I will rape you.” איש אינו משתמש במילים אלה בעברית להבעת משמעות אחרת. לכן מעניינת כל כך הכרעתו של בית הדין, שקבע שלא התקיימה הטרדה מינית.

 מבחינה משפטית, השאלה היא האם אמירה חד פעמית “אני אאנוס אותך” מפי מעסיק לעובדת, במסגרת יחסי עבודה, מהווה ביזוי או השפלה של התובעת בשל מינה, כלומר – בשל היותה אישה (זאת על פי הוראת סעיף 3א5 לחוק למניעת הטרדה מינית, אשר קובע שביזוי או השפלה של אישה בשל היותה אישה הם הטרדה מינית אסורה). בית הדין קבע שהנתבע לא התכוון לבזות או להשפיל את התובעת בשל מינה, וכי לכן לא היתה זו הטרדה מינית. פרשנות זו של בית המשפט מוטעית, מכיוון שהחוק למניעת הטרדה מינית אינו דורש כוונה של הנתבע להשפיל או לבזות, אלא רק התקיימות אובייקטיבית של ביזוי או השפלה מיניים. הטרדה מינית איננה רצח, ואינה מחייבת הוכחת כוונה של הנתבע, אלא רק מודעות שלו למשמעות הרגילה והטבעית של התנהגותו. לכן יש לקוות שהתובעת, שהפסידה בדין, תבחר לערער בנקודה זו לבית הדין הארצי לעבודה (באמצעות בא כוחה, עו”ד משה ברקוביץ’), כדי שזה יתקן את טעותו של בית הדין האזורי לעבודה.

 השאלה שבית הדין התחמק ממנה, ולא פסק בה, היא דווקא השאלה שתיק זה מעורר: האם כשמעסיק אומר לעובדת שלו במסגרת יחסי העבודה “אני אאנוס אותך”, הוא משפיל או מבזה אותה. זוהי השאלה המשפטית שעל פיה צריך היה לפסוק בתיק זה. יתירה מכך, זוהי שאלה חברתית תרבותית חשובה, שעל הציבור הישראלי לתת עליה את הדעת, לדון בה, ולמעשה – להכריע בה. כי אף שבמסגרת הליך משפטי השאלה היא משפטית, התשובה לה נתונה להכרעת דעת הקהל הציבורית.

 מה אומר מעסיק גבר, כשהוא אומר לעובדת אישה “אני אאנוס אותך”? למיטב הבנתי הוא אומר לה: “אמנם את עובדת מקצועית אצלי, ולכאורה את בעלת מעמד וזכויות, אבל זיכרי שאת קודם כל אישה, ולכן אני, כגבר, יכול לעשות בך, מינית, כטוב בעיני, בין אם את מסכימה לכך ובין אם לא. מתחת לכסות העובדת שלך, המקנה לך זכויות, את פשוט נקבה, שגבר כמוני יכול לחדור לתוכה, להכאיב לה, לכבוש אותה ולשלוט בה מינית. לכן אל תחשבי את עצמך, ואל תעלי לעצמך לראש רק בגלל שאת עובדת מקצועית. אל תשכחי שאני גבר, את אישה, ואני יכול לעשות בך כרצוני”. אם זו אכן המשמעות האובייקטיבית של האמירה “אני אאנוס אותך” (כלומר המשמעות ש”האישה הסבירה” בישראל שומעת באמירה זו), אזי אני סבורה שיש בה בהחלט ביזוי והשפלה של העובדת בשל היותה אישה. למעשה, קשה לי לראות איזו משמעות אחרת אפשר לייחס לאמירה זו, חוץ מאשר ביזוי והשפלה של העובדת בשל מינה.

 זו השאלה שפסק הדין של בית הדין האזורי לעבודה בחיפה הניח לפתחו של הציבור הישראלי, ועתה על הציבור הישראלי לענות בה, להתחבט בה ולהכריע בה. אני מאמינה שהרשת, על כל זרועותיה, היא המקום הנכון לקיים דיון זה, ומציעה להעביר סוגיה זו לנשים וגברים רבים ככל האפשר, בכל אפיק אפשרי, לשם דיון והכרעה. את ההכרעה ראוי להעביר לידיעת בית הדין הארצי לעבודה, כדי שיוכל להביא אותה בחשבון כשיידרש לפסוק בנקודה זו מבחינה משפטית. כך ראוי שהחוק למניעת הטרדה מינית יוּצָא מן הכוח אל הפועל וימולא בתוכן ערכי ומעשי.