במחצית חודש אפריל התפרסמה באחד העיתונים ידיעה על אודות פיטוריו של פרופסור בכיר למשפטים ממכללה בגין תלונה שהגישה נגדו סטודנטית שלו על מגע מיני שקיים איתה. מכיוון שלא בדקתי את המקרה, לא שמעתי את גרסאות שני הצדדים ואיני מכירה את הפרטים לאשורם, אינני יכולה לנקוט עמדה לגבי האירוע המסוים. כמו כן, התלבטתי האם ראוי בכלל להתייחס לנושא, ובכך למשוך אליו תשומת לב נוספת, שבודאי אינה משרתת את המרצה. לבסוף החלטתי להביע עמדה עקרונית באתר פרטי (שלי) ולא מעל דפי עיתון.

החוק למניעת הטרדה מינית לא נועד למנוע מגע מיני בהסכמה חופשית. בין אף אחד לאף אחד. הוא לא נועד להפוך סקס לדבר מסוכן, או להשליט השקפת עולם מוסרנית השוללת סקס, או לכונן מדינת משטרה הנכנסת לחדרי המיטות כדי לבדוק אם התקיימו יחסי מין. שוללי החוק ומתנגדיו התריעו מהרגע הראשון שזו מטרת החוק ושזו תהיה תוצאתו. הם טעו לחלוטין לגבי מטרתו; עכשיו צריך להבטיח שיטעו לחלוטין גם לגבי תוצאתו בפועל. אני כותבת את הדברים בלב כבד, כי לצערי אני נוכחת כי מקץ 20 שנה, אכן יש סימנים מדאיגים שיש מי שמפרשים את החוק באופן שעלול לשרת מטרות שהוא לא נועד לקדם.

החוק אוסר הטרדה מינית כדי להגן על כבוד האדם

החוק למניעת הטרדה מינית נועד, כפי שכתוב במפורש בכותרתו, בסעיף המטרה שלו ובדברי ההסבר שנלוו לו בעת החקיקה, למנוע הטרדה מינית כדי להגן על כבוד האדם (כל אדם באשר הוא אדם), להגן על הפרטיות, על החירות (חירות הבחירה והמימוש העצמיים), ועל השוויון בין המינים.

החוק אוסר אך ורק שש התנהגויות המוגדרות בו בפירוט

כדי להגן על הערכים המנויים בו, ועל האנשים שמאחוריהם, החוק מפרט שש התנהגויות שבמקרים מסוימים עלולות להחשב חמורות מספיק כדי לפגוע בערכם הללו באופן משמעותי, ולכן להוות הטרדות מיניות אסורות על פי חוק. ההתנהגויות הן 1. סחיטה מינית באיומים; 2. ביזוי והשפלה מיניים; 3. הפצת תמונות מיניות של אדם בלא הסכמתו; 4. נגיעות מיניות (או התערטלות מינית) בלי הסכמתו של אדם אחר; 5. הצעות מיניות חוזרות ונשנות לאדם שכבר הראה שהוא אינו מעוניין בהן (או כשהן נעשו תוך ניצול יחסי תלות או מרות); 6. התייחסויות מיניות חוזרות ונשנות לאדם שכבר הראה שהוא אינו מעוניין בהן (או כשהן נעשו תוך ניצול יחסי תלות או מרות). זוהי רשימה סגורה של התנהגויות, המופיעה בסעיף 3 לחוק. משמעות הדבר היא שרק התנהגויות כאלה יכולות, כשהן פוגעות באחד הערכים המוגנים על ידי החוק, להוות הטרדה מינית אסורה.

כל אחת מן ההתנהגויות הללו אסורה איסור פלילי, יכולה להצמיח תביעה נזיקית ופיצויים, ומחייבת במסגרת דיני העבודה — את המעסיק ואת כלל מי שמשתתפים בעולם העבודה. אותן התנהגויות עצמן יכולות להצמיח אחת או שתי תביעות. גם דברים אלה מפורטים בחוק בבירור ומפורשים בדברי ההסבר.

ההתנהגויות האסורות מתייחסות אך ורק להצקה חמורה מאוד לאדם שאינו מעוניין בה, או שאינו יודע אם הוא מעוניין בה כי הוא שבוי ביחסי מרות או תלות שבעל הכוח מנצל לרעה. לכן הן אסורות: כדי להגן על כבוד האדם, על חירותו, על פרטיותו ועל שוויון בין המינים. לכן הן נקראות הטרדה. הן נקראות הטרדה מינית כי האופן שבו האדם המוטרד מוטרד הוא תוך שימוש לרעה במיניותו.

אונס איננו הטרדה מינית; סקס בהסכמה חופשית – בודאי שלא

מגע מיני בין שני בוגרים בריאים בנפשם אינו התנהגות שהחוק למניעת הטרדה מינית מגדיר ככזו שעלולה להפוך להטרדה מינית אסורה על פי חוק.  החלטה זו התקבלה במודע, במכוון ולאחר מחשבה בוועדה לקידום מעמד האישה בכנסת, כלומר על ידי בית המחוקקים המייצג את הריבון (אזרחי המדינה).  הגיונה ברור: מגע מיני בהסכמה חופשית בין בוגרים הוא עניינם הפרטי, ואסור לחוק במדינה ליברלית להתערב בו. מגע מיני שלא התקיים בהסכמה חופשית בין בוגרים — לרבות מגע מיני תוך ניצול יחסי מרות — הוא אינוס או בעילה אסורה בהסכמה על פי חוק העונשין, והדרך לטפל בו היא על ידי תלונה פלילית במשטרה על עבירה כזו ו/או על ידי תביעה אזרחית לפיצויים בגין נזק שנגרם בגין התנהגות כזו.

לכן על פי החוק הישראלי, באופן מפורש וברור, עצם המגע המיני אינו יכול להוות הטרדה מינית. הוא יכול להיות אינוס או בעילה אסורה בהסכמה – אם לא התרחש בהסכמה חופשית של כל הצדדים המעורבים, על פי  הוראות חוק העונשין (ולא החוק למניעת הטרדה מינית).

כדי לאסור קשר מזיק בין מרציםות ותלמידיםות — מוסדות צריכים לתקן תקנון משמעת ולקבוע “התנהגות לא ראויה”

כשמרצה למשפטים או לכל מקצוע אחר, בכיר או זוטר, נענה לקיים מגע מינית עם סטודנטית בוגרת אשר לא רק מסכימה למגע המיני אלא מעוניינת בו (על פי עדותה) — עצם המגע המיני אינו הטרדה המינית. אם לא נלוו למגע ביזוי מיני, הצעות לא רצויות, התייחסויות לא רצויות, נגיעה לא רצויה או הפצת תמונות ללא הסכמה – אין בסיס לדבר על הטרדה מינית. אם היתה הסכמה חופשית, ולא היה ניצול מרות — אין בעילה אסורה ואין אינוס. מה שיש זה סקס בין בוגרים שהתקיים בנסיבות שהופכות אותו ללא ראוי, ובמקומות שבהם יש תקנון משמעת המגדיר זאת — גם התנהגות לא הולמת.

 לא יכול להיות ספק שהתנהגות כזו אינה ראויה כי היא מערבבת בין יחסים אישיים ויחסי הוראה וחינוך בדרך שעלולה להזיק לסטודנט/ית עצמה/ו ו/או לכל הסובבים (היא יוצרת תחושת אפליה, שחיתות, חיפצון מיני). זוהי מושכלת יסוד שנטענת כבר עשרות רבות של שנים, וסוף כל סוף, בשנים האחרונות, הופנמה, לפחות לכאורה, גם בחלק ממוסדות ההשכלה הגבוהה בישראל. אבל זה שהתנהגות אינה ראויה, אינה רצויה ועלולה להיות פוגענית לא הופך אותה ל”הטרדה מינית אסורה על פי חוק”. זה הופך אותה רק ללא ראויה, לא רצויה, ועלולה להיות פוגענית. חשוב מאוד שמוסדות אקדמיים (ואחרים) יגדירו התנהגות כזו כאסורה בקוד המשמעתי שלהם. אבל אין לבלבל בין עבירת משמעת לחוק מדינה, ובמיוחד כשהוא בעל היבט פלילי.

על התנהגות לא ראויה כזו, אם היא מוגדרת ככזו בתקנון משמעת, יש בהחלט מקום להעמיד מרצה להליך משמעתי, ואם הוא נמצא אשם – לענוש אותו. במקומות בהם יש תקנון משמעת והתנהגות כזו מוגדרת כאסורה, ענישה סבירה היא הרחקה לתקופה, שלילת זכויות כלשהי ו/או חיוב לעבור הדרכה וללמוד את כללי ההתנהגות הרצויים למוסד. על התנהגות לא ראויה כזו אין מקום להביא אדם להתפטר ולהרוס את עתידו המקצועי. זה לא אינוס, לא בעילה אסורה בהסכמה, ולא הטרדה מינית. זו התנהגות שלילית ומזיקה – שהיתה נפוצה ורווחת מאוד, ולמרבה השמחה נפוצה כיום פחות (אולי) בזכות החינוך הציבורי הרחב והתעוררות המודעות לפגיעות אפשריות כשמרצים ותלמידיהם מקיימים קשרים קרובים מדי. לא צריך לעבור מסלחנות גורפת — לשיפוטיות קטלנית. כדאי לחפש את דרך האמצע שנותנת מענה לבעיה – אך לא הורסת חיים של אנשים.

סכנת זילות, הרחבה, סחף ופגיעה בשלטון החוק ובזכויות אדם

אם בית דין קובע, בטעות, שהתנהגות כזו (שאינה באה בגדר הגדרות החוק) היא הטרדה מינית אסורה על פי חוק – יש לערער, ולעתור לבג”צ כדי להפוך את החלטתו. אם מוסדות מפרשים את החוק באופן המרחיב אותו מעבר למילותיו המפורשות — יש לתבוע אותם כדי שמערכת המשפט תבהיר להם מה מותר ומה אסור. אם רוצים לשנות את החוק ולהפוך סקס להטרדה מינית – יש לפנות לבית המחוקקים (ואני איני ממליצה על כך). בינתיים, צריך להזהר לא לגלוש לפרשנויות מרחיבות שאינן מעוגנות בחוק, כי הן אינן “עושות סייג” לעבירה אלא הופכות על ראשו את שלטון החוק ונוגסות בזכויות האדם והאזרח. לא משנה אם האדם והאזרח הזה נהג באופן לא אתי, לא יפה, לא ראוי. זכויותיו על פי חוק הן זכויות כולנו על פי חוק. פגיעה בשלטון החוק פוגעת בכל אחת ואחד מאיתנו, כאזרחיות ואזרחים וכבנות ובני אדם וחוה. זוהי סכנה גדולה, שרבים בישראל היום אינם חוששים ממנה מספיק. כשאנו חוגגות וחוגגים את יום העצמאות — כדאי לזכור ששלטון החוק הוא אחד הנכסים היקרים ביותר שכוננו, וראוי להגן עליו בכל הקשר ובכל מחיר.

ולצאת לידי ספק – עמדתי זו אינה צריכה להפתיע איש/ה: אני אוחזת בה מאז ומעולם, עוד טרם חקיקת החוק למניעת הטרדה מינית, בשעת חקיקתו, ומאז ועד היום. הבעתי אותה בכל הקשר שחשתי שיש צורך להביעה, בעל פה ובכתב. חשוב למנוע הטרדות מיניות ולהגן בפניהן. להגן על נשים, על גברים, על צעירים וצעירות, ובודאי על כפיפים וכפיפות. חשוב יותר לפעול על פי כללי שלטון החוק ולהגן על זכויות האדם והאזרח/ית שלנו, התלויות בכך. בסופו של דבר, פגיעה בשלטון החוק במדינה דמוקרטית ליברלית היא גם פגיעה בזכויות האדם, ולכן בסופו של דבר תפגע גם בנסיון למנוע הטרדות מיניות ולהגן בפניהן. הטרדות מיניות הן פגיעה בזכויות אדם. הן פגיעה בכבוד אדם, בחירותו, בפרטיותו, בשוויון בין המינים ובזכויות הנגזרות מן הערכים הללו. אי אפשר לטפח את ההגנה מפני הטרדות מיניות אם מטביעים, בתוך כך, את ספינת זכויות האדם ושלטון החוק כולה.

סיכום  הפוסט הופיע בעיתון גלובס ביום 18 מאי 2017

ראו פוסט נוסף בנושא זה