התקשורת מציפה אותנו בימים אלה במסע הסברה מצמרר, הקובע כי “בחרת לשתות ולנהוג – בחרת לרצוח”. ההגיון פשוט: הכנסת את עצמך למצב בו אתה נוהג שתוי – הכנסת את עצמך למצב בו תגובותיך איטיות, אינך קורא נכון את המציאות על הכביש, ואתה עלול לפגוע בהולך רגל או ברכב אחר (או פשוט להתהפך על נוסעיך).
 
אותו הגיון עצמו חל על שתיה לשכרה וקיום מגעים מיניים: “בחרת להשתכר ולקיים מגע מיני- בחרת לאנוס”. כשאתה שתוי (או מסומם) – אתה עלול לא להבין את מסריה/ו של בת/בן זוגך, לפרש אי-הסכמה כהסכמה, ולבצע אונס.
 
זאת ועוד: “בחרת לקיים מגע מיני עם אדם שתוי (או מסומם) – בחרת לאנוס”. אדם שתוי (או מסומם) עלול שלא להיות מסוגל לפתח הסכמה למגע מיני, ו/או להיות מסוגל להביע העדר-הסכמה באופן הנכון וברגע הנכון. בחרת לקיים מגע מיני עם אדם במצב כזה – ניצלת לרעה מצב של חוסר הכרה וחוסר עשתונות, ולקחת על עצמך סיכון שחדרת לגופו/ה ללא הסכמתה/ו, כלומר – ביצעת אונס.
 
תשדירי האימים ברדיו ובטלוויזיה מזכירים לנו כי להתעורר לאחר ליל שכרות – לא נעים, אבל אחרי רצח – הורס את כל החיים. כך גם לגבי אונס. פשוט, אם רק רוצים להבין.

ומילה על ההבדל המיגדרי. אישה המשתכרת ונכנסת למצב שבו עלול להתקיים מגע מיני לא מוסכם מסתכנת בראש ובראשונה בכך שתאנס. ההסתברות שהיא תחדיר חפץ או איבר גוף לאברי מינו של אדם אחר – נמוכה. גבר המשתכר ונכנס למצב שבו עלול להתקיים מגע מיני לא מוסכם מסתכן בביצוע אונס. הסיכון שונה, ואינו ניתן ל”השוואה”. עם זאת, הלקח אחד: גברים ונשים כאחד צריכים להיות מודעים לסכנות שבהשתכרות ואיבוד העשתונות.  
 
ובכלל – שתיה לשכרה מזיקה לבריאות. סיגריות הורגות – וכמוהן שכרות. עדיף לחיות.