שברירים (על דא והא)

August 1, 2016

לפני שאתם ממשיכים בקריאת המאמר עיצרו רגע לחשוב: כמה  מכם יודעים שעבדאל-פתאח אל-שריף הוא שמו של הפלסטיני שנורה למוות על ידי אלאור אזריה לאחר שתקף חיילים ישראלים בחברון בסכין? ולאחר שגילינו את שמו: מה עוד אתם יודעים עליו? לאחר שקראתי על בעיות הקשב והריכוז של אלאור אזריה, החייל הנאשם בהריגה, נפל לי האסימון שבעצם אינני

March 29, 2016

כשפורסם סרטון הזוועה של “בצלם” המתעד הוצאה להורג של אדם חסר ישע, תהיתי ביני לביני כמה זמן ייקח עד שיתהפכו היוצרות, והתליין יהפוך לקרבן וגיבור; עד שאדם חמוש ובריא היורה למוות בפצוע השוכב למרגלותיו יקבל לגיטימציה. בטבח של ברוך גולדשטיין, בפורים של 1994, עברו שנים עד שהרוצח הפך ל”גבר” לא רק בקרב שוליים סהרוריים אלא

February 12, 2016

בפסק הדין החשוב של בית הדין האיזורי לעבודה בירושלים בעניין מני נפתלי נגד מעון ראש הממשלה הוכיח המותב שיש שופטים בירושלים, והם אינם מתייראים מן השררה השלטונית. “מבחן בוזגלו” המפורסם יושם לתפארת, כשעל מעון ראש הממשלה הוחלו אמות המידה המשפטיות הרגילות, ונקבע שהוא לא עמד בהן. אך השופטת דיתה פרוז’ינין ונציגי הציבור נתן מזרחי ואליעזר

April 26, 2015

בערב יום העצמאות קיים ארגון בינ”ה טקס הקראת הכרזת המדינה. הטקס התקיים בהיכל העצמאות, בשדרות רוטשילד בתל אביב, שבו התקיים הטקס המקורי בה’ אייר תש”ח, וארבע נשים הוזמנו למלא את מקומו של בן גוריון: לקרוא כל אחת רבע מן ההכרזה, ולהוסיף פרשנות (דרש) משלה. האירוע היה מרגש. פשטותו של הטקס המקורי דבוקה באולם הצנוע, קטן

March 5, 2015

כמי שמוקירה פרטיות וקנאית לפרטיותה, העדפתי כל חיי להגן על זכותי האזרחית הבסיסית ולהשאיר את בחירתי המפלגתית מאחורי הפרגוד. העיתים השתנו: מושגי יסוד של השיח הפוליטי עוותו או רוקנו מתוכן, והסירוב להזדהות או להתחייב משרתים הרבה פחדנות, צביעות והתחמקות מאחריות אזרחית. יש רגעים בהם מי שהחזיקו בארון את זהותם המינית מרגישים שיושרתם ומחויבותם האזרחית לקהילה

November 25, 2014

אני מתביישת בצורך להתייחס לפרשה כל כך מכוערת, אבל בימים קשים אלה אין מנוס אלא לנקוט עמדה לגבי דברים שהיו צריכים להיות מובנים מאליהם מקיר לקיר. אז אני נוקטת עמדה ברורה וחד משמעית כדי שלא יהיה ספק: ה”שיר” המבחיל של עמיר בניון (זה המכיל את המילה חלאה) הוא מניפסט גזעני בוטה, ירוד ומתועב. התגובה האפשרית

November 6, 2014

ידיה של ממשלת ישראל מלאות עבודה: בעוד ידה האחת נלחמת בחורמה כדי להמשיך לכלוא את מבקשי המקלט האפריקאים במחנות הסגר ולמנוע  מהם להשתלב בחיי המדינה — היד השנייה סוטרת ללחיי ישראלים שאינם רואים עתיד בתוך גבולותיה ומחפשים לעצמם חיים בשדות זרים (ברלין כמשל). רבים סומכים את ידי הממשלה, ובהם קולות בלתי צפויים כמו בני ציפר,

August 13, 2014

אחד הדברים הבולטים ביותר בעת הזו הוא עודף הביטוי: ישראלים מבטאים את עצמם לדעת, בלי הפסקה ובלי הגבלה. ההתפתחות הטכנולוגית שהעמידה לרשותנו שפע אדיר של אמצעי התקשורת איפשרה את בולמוס ההתבטאות; ההתמכרות הציבורית הנלהבת הוציאה את הפוטנציאל הזה מן הכוח אל הפועל (או, אם תרצו – את השד הזה מן הבקבוק). התוצאה היא שבישראל 2014

August 11, 2014

ביום חמישי  ה-7 לאוגוסט שאל אותי דוד ויצטום שאלה זו במסגרת ראיון בתכנית הלילה בערוץ הראשון .  המרואין הנוסף היה ח”כ הרב איילר. שנינו התייחסנו לשאלות בנוגע למקומם של חרדים ופלסטינים-ישראלים בחברה הישראלית במהלך המלחמה ואחריה, הקשר בין צבא ודת, ציונות ויהדות, חופש הביטוי, חנין זועבי ועוד. במידה רבה בזכות האכסניה הנעימה והתרבותית, הדיון כמעט

July 25, 2014

במציאות הישראלית של קיץ 2014 אין מנוס מהשמעת קול. השתיקה איננה אופציה. שתיקה היא הפקרה של הזירה; בריחה; פחדנות. מי ששותק/ת — בוגד/ת בכולנו, באזרחות הישראלית, בקהילה האזרחית, בתקווה לעתיד. אבל כמו שאומרים לילדים שעוד לא יודעילהימנע מביטוי תסכולים באופנים אלימים – “בלי קללות ובלי ידיים”! דיבור, הקשבה – וזה הכל. הדיבור שאיננו הסתה רק יחזק אותנו; אותנו הישראלים שאכפת להם. הסתה ואלימות ברחובותינו מחלישים אותנו בכל מובן. את כולנו. בקיצור – מחאה מילולית מכל סוג לא פוגעת בנו, אף אם היא חושפת שאין כבר קונצנזוס. לעומת זאת הסתה ואלימות הם סכנת נפשות שכולנו – אבל ממש כולנו – צריכים להתלכד ולעמוד נגדה. וכשה”מנהיגים” לא עושים זאת – אין מנוס מלעשות זאת בעצמנו.