היום, העשרים וששה ביוני, הוא יום ההזדהות הבינלאומי עם קרבנות התעללות. כך פרסם הועד הציבורי למניעת עינויים.זה היום לחשוב על שבויים ישראלים אשר סובלים התעללות בבתי כלא זרים; על פלסטינאים הסובלים התעללות בידי מתנחלים – וגם בידי כוחות הבטחון; על ילדים הסובלים התעללות מידי הוריהם – ומי שהוריהם מפקירים אותם בידיהם; על קשישים הסובלים התעללות בידי מטפלים או בני משפחה; על עובדים הסובלים התעללות מידי מעסיקיהם; על נשים נסחרות, מסורסרות, הסובלות התעללות מידי מעניהן.

לרגל יום ההזדהות עם קרבנות התעללות בחרתי בכתבה אחת, מיום 25.6.2008, של עפרה אידלמן מעיתון הארץ, החושפת התעללות שכבר התרגלנו אליה – וגם התרגלנו לחשוב שפסה מן העולם. ואף על פי כן – היא כאן איתנו:

"כתבי אישום חמורים בגין סחר בבני אדם לעיסוק בזנות, אונס בנסיבות מחמירות, סרסרות, כליאת שווא ועבירות חמורות נוספות הוגשו אתמול לבית המשפט המחוזי בתל אביב. הנאשמים הם פבל צ'יבס בן 30 מתל אביב, אנדריי גרלינסקי בן 31 מאשדוד, איוון פוגזנסקי בן 30 מתל אביב ומיכאל שנגין בן 49 מבאר שבע. הארבעה נאשמים בהבאתה של ט.א. מרוסיה לישראל דרך מצרים, על פי הזמנתם של צ'יבס ושל ולדימיר צ'רנישוב, שלא נכלל בכתב האישום. לט.א נאמר במרמה שהיא תעבוד כרקדנית במועדון לילה, אך בהגיעה לישראל נעלו אותה הגברים בדירה בתל אביב ובמכון הליווי ואילצו אותה באלימות ובכפייה לעסוק בזנות. ט.א נאלצה לעבוד שבעה ימים בשבוע, מ-13:00 עד 5:30 בבוקר שלמחרת ולספק שירותי מין לכ-15 לקוחות ביום בממוצע, גם בעת מחזור.

גרלינסקי ופוגזנסקי נאשמים כי אנסו את ט.א. כתב האישום מייחס גם לצ'רנישוב שלושה מעשי אונס. באחד ממעשי האונס, פוגזנסקי קרע את איבר מינה של ט.א, מנע ממנה קבלת טיפול רפואי, ואילץ אותה להמשיך לקבל לקוחות. בעקבות כך הפכה לעקרה לכל חייה. מעשי ההתעללות פסקו רק כשט.א. נעצרה על ידי המשטרה וגורשה מישראל".  

על הנאשמים – אין מה להוסיף. חוסר אנושיותם אינו ראוי אפילו לתואר "חיות אדם". 

למערכת המשפט ייאמר, כמובן: אנא, השתדלו הפעם לא להיות רק רחמנים בני רחמנים, אלא גם לראות לנגד עיניכם את הפגיעה המזוויעה באדם. גזירת שמונה עשר חודשי מאסר וקנס של חמישים אלף שקלים יהיה המשך ההתעללות בט.א. וביזוי כבוד האדם שלה.

חשוב לשים לב למאות הגברים הישראלים ה"נורמטיביים" ש"ביקרו" אצל ט.א. ואנסו אותה בזה אחר זה; חמישה עשר ביום, גם בתקופות מחזור. גם כאשר היתה פצועה וחבולה. מה חשבו אותם גברים? מה עבר בראשם, בליבם, כשנכנסו לחדר בו היתה כלואה אישה שהוחזקה באלימות, בכפיה, בניגוד לרצונה, ונאנסה לספק להם שירותי מין? האם יתכן שלא הסתכלו, שלא ראו, שלא חשו מאומה? שלא אכפת היה להם במי הם מבצעים את צרכיהם המיניים? יתכן. כי האפשרות האחרת היחידה היא שהם ידעו, ראו, הבינו, ולא אכפת היה להם. גם זו התעללות. 

אך המזעזעת מכל היא התנהגות המדינה. מדינה ששלושה מאזרחיה חטפו אישה, התעללו בה התעללות שקשה לתאר איומה ממנה, ותגובתה היא – לגרש את האישה. לא להעניק לה טיפול נפשי, החלמה, תמיכה, סעד, פיצוי – אלא פשוט לגרש אותה. וברוך שפטרנו מצרתה של זו. וגם זו התעללות.