שברירים — על דא והא (בלוג)

מרץ 2, 2014

בדרך כלל אני מרגישה מאוד בבית בשפה העברית. העברית היא "שפת אמי" (ששפת אמה היתה פולנית, אבל זה סיפור אחר…), אני חיה בה, חיה אותה ונפשי דבקה בה. כך כבר כחצי מאה. קשה לבלבל אותי בעברית. והנה, ה"שיח הציבורי" (אם אפשר לקרוא כך לצעקות וההתלהמות) בעניין "השוויון בנטל" הצליח לערער לרגע את בטחוני. עד כדי

פברואר 4, 2014

רבים מקוננים על כך שמאז הפיכתו של יאיר לפיד לשר האוצר – הוא חדל להיות "המאמי הלאומי", וכסא ציבורי חשוב זה נותר בלתי מאויש. מזל שנמצא להם בין לילה "מאמי לאומי" חדש בדמותו הססגונית של אריאל זילבר. איזה כייף לחבק בחום זמר פופ מזדקן עם ניצוץ בעיניים וגומה בלחיים וזקן לבן של סבא טוב. זה

ינואר 17, 2013

לבני, יחימוביץ' ולפיד ניסו לאחד כוחות לקראת הבחירות – ויצאו שורטים אישה ואיש את עיני רעותם. ומדינת ישראל כמרקחה. אבל במערכת הבחירות הנוכחית – לא זה החשוב: התחברות פוליטית כזו או אחרת של "גוש המרכז" לא תעלה ולא תוריד. מה שנחוץ לנו הוא התחברות ערכית, רעיונית, אידאולוגית על ערכי הליבה; התחייבות משותפת נחרצת של כלל

ינואר 6, 2013

אורי משגב פתח את השנה החדשה במדור דעות של עיתון "הארץ" בחשבון נפש נוקב ובקינה על תבוסתנות חבריו השמאלנים, שאינם יכולים להעביר ולו מפגש חברתי אחד בלי לשקול את האפשרות לעזוב את הארץ ולהתנתק מן הפונדמנטליזם היהודי המשתלט עליה ("המזוודה הריקה", "הארץ" 1.1.2013). ישראל הראל החרה-החזיק בשמחה לאיד ודיווח כי בניגוד לשמאל החילוני התבוסתני, חבריו

דצמבר 31, 2012

 הבוקר, בשעה הקשה של קריאת העיתון, מצאתי סיבה לשמוח, ולכן אני ממהרת ומשתפת, למקרה שמישהי או מישהו לא שמו לב לידיעה המשמחת: מהלילה אסור יהיה לייבא לישראל ולשווק בה מוצרי קוסמטיקה שנוסו על בעלי חיים! http://www.haaretz.co.il/news/science/1.1896829    שבחים מגיעים לחבר הכנסת איתן כבל, יו"ר השדולה לזכויות בעלי חיים בכנסת. וכמובן, לכל הפעילות והפעילים הרבים המקדישים את

דצמבר 28, 2012

כשהתחלתי לקרוא את הכותרות "השנה מציינים 70 שנה ל…" השלמתי בלא מודע "מרד גטו ורשה"; "חיסול הגטאות במזרח פולין". אבל מקץ שבריר שנייה פגשו עיני את המשך המשפט: "הפקת הסרט קזבלנקה". קשה להאמין: 70 שנה, והאגדה לא פגה. משנזדמנה לי שעת כושר הורדתי מן המדף את קלטת המהדורה המיוחדת של הסרט, שהופקה במלאת לו 50

דצמבר 24, 2012

הבשורה הטובה היא שישראל הפכה למעצמת סרטי תעודה איכותיים, צלולים כבדולח וחדים כתער. הבשורה הרעה היא שהבבואה הישראלית הנגלית במראה זו – מבעיתה.  דוגמא מצוינת מן העת האחרונה הוא "שלטון החוק" של רענן אלכסנדרוביץ'.  לקטגורית סרטי החובה שירדפו את הצופים לילות רבים מצטרף בימים אלה "שומרי הסף" של דרור מורה. [divider] [divider] "שלטון החוק" מציב על

נובמבר 28, 2012

אבו מאזן בחר לתקן את הטרגדיה ההיסטורית של הסירוב הפלסטיני לקבל את החלטת החלוקה של האו"ם מכ"ט נובמבר, 1947. מקץ 65 הוא בחר לשוב לרגע ההיסטורי, ולקבל: את קיומה של מדינת ישראל, את המחויבות לשלום, את המחויבות לעקרונות האו"ם ולשיתוף הפעולה. זהו הרגע לחגוג ולברך.

ספטמבר 8, 2010

השנה הזאת היתה עבורי שונה מכל השנים: איבדתי את אבי. אבא, שנולד צבר חופשי ומבטיח בערב תשעה באב, 1933, נפטר בין פורים לפסח, 2010. כשנולד להוריו החלוצים, בוני הארץ, הוא היה עבורם לא רק אושר אישי, אלא גם ראשית הגשמת החזון הציוני, וקראו לו 'עמי-אור'. מאז מותו עברתי על חפציו וניירותיו ומצאתי בהם פריסות שלום

דצמבר 8, 2009

התבטאותו המפורשת והגלויה של השר נאמן, שיש להשליט את דין התורה על מדינת ישראל שלב אחרי שלב, חושפת לא פחות מאשר שאיפה של שר המשפטים למהפכה בישראל. לא "אי ציות מצפוני", לא "מרי אזרחי", אלא מהפכה, פשוטו כמשמעו. כמו המהפכה הצרפתית, או הרוסית. לאפשר לאדם כזה להיות שר המשפטים כמוהו כמו לאפשר למי שתומך בגניבה