נובמבר, 2004

נובמבר 24, 2004

רפול היה הרמטכל שלי. אבל באופן אישי נתקלתי בו רק שנים רבות מאוחר יותר, כשהוא היה חבר כנסת, ואני – עובדת כנסת זוטרה (יועצת משפטית בראשית דרכה). רבות נאמר ויאמר, בודאי, על מי ששמעתי את קהלני מכנה אותו "החייל של המדינה". דברים רבים, יש לשער, לא ייאמרו, מפני כבוד המת. תרומתי קטנה, אך חשוב שתאמר:

נובמבר 23, 2004

ביום חמישי, ה- 25 בנובמבר, יצוין ברחבי הארץ היום למלחמה באלימות נגד נשים. אלימות המתבטאת בעשרות אלפי מקרים מדווחים של הכאות, אונס, תקיפות מיניות והטרדות מיניות. מרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית, מקלטים לנשים מוכות, וארגוני נשים מצליחים לתפוס את תשומת הלב הציבורית, ולו ליום אחד. האלימות נגד נשים היא מכת מדינה בחברה הישראלית, ויום בשנה

נובמבר 11, 2004

יש ששחקנית או שחקן פשוט נולדו לשחק תפקיד מסוים. כאילו בכל תפקידיהם הקודמים רק למדו והתכוננו והתאמנו, עד שהגיעו ליעד הנכון. או שמא מה שקורה הוא שהם סוף סוף מוצאים את התפקיד המתיישב להפליא עם אישיותם, עם מומחיותם, עם מצבם בחיים, ומפיחים בו רוח חיים, ונעשים עמו לגוף אחד, ופורחים. בין כך ובין כך –

נובמבר 11, 2004

עיתון הארץ פרסם היום ידיעה קטנה, מתורגמת מן הגרדיאן, אודות טיפול באנסים בהודו. ההודעה כה מדהימה, שחשבתי שראוי לצטטה במלואה, מילה מילה, לטובת כל מי שהחמיצה או החמיץ אותה בגרדיאן או בהארץ: נשים שנאנסו נקמו בתוקפיהן שלא נכלאו הנשים משכונות העוני בנג'פור שבמרכז הודו כועסות, והפעם הן לא מהוססות להראות את זה: בעקבות שורת מקרים