אוגוסט, 2011

אוגוסט 6, 2011

מחאת האוהלים אינה מחאה בגין פגיעות בכבוד סגולי; זו אינה מחאתם של מי שסובלים דיכוי אכזרי בידי שלטון טוטליטרי אלים, או חרפת רעב. מחאת ישראל של 2011 היא מחאה ציבורית רחבה מאוד בדרישה להכרת המדינה בכבוד מחייתם של תושביה: דרישה שהמדינה תאפשר להם לא רק לשרוד, אלא גם לפרוח. דרישה להכרה בכבוד מחיה אינה פינוק או ניוון; היא מעידה על בגרות ציבורית והכרה בריאה בערך עצמי. זו מחאה שאינה מסתפקת במינימום ההשרדותי, ותובעת שהמדינה תביע מחויבות לזכות ההגדרה העצמית של כל פרט בהתאם לכישוריו, שאיפותיו והשקפת עולמו. זוהי מחאה אופטימית וציונית; היא שואפת לממש את חזונו של הרצל בדבר חברה חכמה, המשגשגת משום שהיא מאפשרת לכל חבריה למצות את הפוטנציאל האנושי הייחודי הגלום בהם.