אקטואליה (בלוג)

אוגוסט 1, 2021

קשה לקרוא את תחקיר הארץ על ההתעמרות וההטרדה המינית בתאגיד השידור הציבורי. לפי הדברים המובאים בשם עובדים ועובדות, מנהל מחלקת הדיגיטל מתן דרורי, סגניתו מיה זיו סילבר, מנהלת מחלקת התכניות לימור גריזים-מגן, רכז הכתבים גיל ויטל, והיועצת המשפטית אסי קליין לעגו, ביזו, התפרצו בצרחות, איימו, הפחידו, התעללו ורדפו באופן שיטתי ומתמשך עובדים כפופים להם. הם

מאי 11, 2021

"יום ירושלים" מביא ישראלים (במיוחד כאלה שגרים בשפלה) להתפייט על "עיר שחוברה לה יחדיו", ו"בירת הנצח לעולמי עולמים". אולי זה מתאים לירושלים של מעלה; אבל פה, למטה, הפכה העיר למוקד העכשווי של המאבק על הכבוד הלאומי היהודי. לצד ארגוני ימין כמו להב"ה, משטרת ישראל הפכה לשחקן מרכזי במאבק זה. תקציר הפרקים האחרונים: עם תחילת הרמדאן,

ינואר 27, 2021

 בשקט בשקט, מתחת לרדאר התקשורת הממוסדת, התקיימו השבוע פריימריס למפלגת המחאה: "הדמוקרטית". 4500 מתפקדי המפלגה שהצביעו בפריימריז בחרו לארבעת המקומות הראשונים שני גברים יהודים מזרחיים (ברק כהן וסדי בן שטרית) ושתי נשים ישראליות פלסטיניות (חנאן אלסאנע ווורדה סעדה). 44 המועמדים לכנסת מטעם המפלגה מונים 22 נשים ו-22 גברים, כולם אזרחיות ואזרחים מרשימים, מחויבים למאבק למען

ינואר 26, 2021

כבר מספר שנים אני תוהה האם טוב שמפלגת העבודה תמשיך להתקיים, או שמא ראוי יותר שתחדל. תנועת העבודה, שנציגותה בכנסת הנהיגה את המדינה עד שנת 1977, היתה, כידוע, הכוח הדומיננטי בהקמת ישראל ובהתוויית דרכה בשנותיה הפורמטיביות. היא היתה בית אידיאולוגי וחברתי לרבים מאזרחי המדינה. ואולם, כדרכן של מפלגות שנהנות משלטון רציף ממושך מדי, היא הלכה

דצמבר 5, 2020

דווקא בימים שבהם ישראל זקוקה להנהגה ערכית, ברורה ואמיצה, שחסרה לה כל כך, מוצעים לתפקידים בכירים מועמדים שמעוררים חוסר נוחות וחוסר אמון. עוד מועמדותו המקוממת של אפי איתם לראשות יד ושם מעוררת חלחלה והתנגדות — וכבר מוצגת מועמדותו הבעייתית של עמית איסמן, ומציתה סערה מוצדקת לא פחות. דומה שפוליטיקאים וחברי ועדות איתור עושים יד אחת

דצמבר 2, 2020

קשה להסיר את העיניים מן המחזה המהפנט המתרחש בימים אלה בבית הלבן בוושינגטון: האיש המתהדר בדימוי של ווינר אולטימטיבי — מתבכיין שאכלו לו ושתו לו את הניצחון שמגיע רק לו ומתחזה לקרבן. התופעה הביזארית מגלמת את עלייתה המטאורית של תרבות הכבוד הקרבני, ועמו זה  המתקרבן, שטרמפ שִכלל לכדי שלמות וטיפח בקרב עשרות מיליוני אמריקאים. התפתחות

דצמבר 2, 2020

במאמר שפרסם בעיתון הארץ (2020 .27.10) עו"ד יוסי הרשקוביץ שופך קיתונות של רותחין על הצעת החוק שנועדה להרים את דגל המאבק באלימות כלכלית במשפחה. הקריאה עוררה בי קודם כל צער: צער על שטקסט כה פרנואידי, רווי בטעויות ואי־דיוקים, הושלך אל זירת השיח ציבורי. תגובתי השנייה היתה, שאם הלימון הזה יצא לחלל העולם, ניתן וראוי להפוך

אוקטובר 12, 2020

ברגע ההיסטורי האומלל המשלב יחדיו את שלטון נתניהו, מגיפת הקורונה ודינמיקת הרשתות החברתיות, השיח הישראלי הופך תוקפני, מתלהם ואלים מיום ליום. ישראלים וישראליות שופכים זה על זה קיתונות של נאצות, טינופת ו"ברכות" שדי בהם כדי להרעיל בארות. כל הגְדֵרות, הגבולות והמחסומים נפרצו, וזרמי הכיעור מתנחשלים כמו אין דין ואין דיין. במצב עניינים מסלים ומסוכן זה,

אוקטובר 4, 2020

למי אכפת משמותיהם של כמה רחובות בבית שמש, כשממשלת ישראל, במהלך בלתי חוקתי בעליל, הכריזה מלחמה גלויה על זכות ההפגנה של אזרחי המדינה? לכאורה, השערוריה־זוטא סביב מחיקת שמותיהן הפרטיים של נשים משמות הרחובות שנקראו על שמן, שייכת לימים רגועים יותר; לא לימים שבהם ראש הממשלה מחבל בפעילותם התקינה של כל מוסדות השלטון ומפרק את יסודות

ספטמבר 22, 2020

אפשר רק להתקנא בארצות הברית על כך שהיתה לה רות בדר גינזבורג: שופטת אמיצה, נחושה, ולא מתלהמת, שהצליחה לשכנע גם שמרנים מושבעים לקדם צדק חברתי ושוויון זכויות. וכשלא הצליחה עוד לצרפם אליה — לא חששה לכתוב חוות דעת מיעוט תקיפות ומושחזות, שהורו את הדרך הנכונה שלא נבחרה. במקביל, יש לשמוח על מזלה הטוב של השופטת