אפריל, 2008

אפריל 29, 2008

במהלך חג הפסח הזדעזעה החברה הישראלית למראה סרטון הוידאו שצלמו הצעירים הישראלים המואשמים באינוס שתי הנערות התיירות בקיבוץ עין גדי. הצעירים נשמעים מדברים על הנערה שבחברתם כעל חפץ לשעשועם הקבוצתי, הברוטלי והמיני. הם מטלטלים אותה בפראות ברכב, מכנים אותה "מטומטמת", ונהנים במופגן לבזות ולהשפיל אותה בעודה שיכורה, נתונה לחלוטין לחסדיהם, ואפילו לא מבינה במדויק את

אפריל 19, 2008

בחדשות מדווחים שתושבי ישראל הוציאו עד כה מליארד וחצי שקלים על מזון לחג הפסח. ועוד היד נטויה. ומי יודע כמה על מתנות לחג, בגדי חג, ביעור החמץ וכרטיסי הטיסה לחו"ל. ובליל הסדר, כבכל שנה, עם ישראל מתכנס לבתיו, למשפחותיו, קורא בהגדתו, ואוכל את מנותיו להתפקע. אומרים שהישראלי/ת היהודי/ה הממוצע/ת עולה בפסח שניים וחצי קילו. וברחובותינו

אפריל 12, 2008

בסוף השבוע שעבר הסיר השופט בדימוס אהרון ברק את הכפפות, ויצא למאבק תקשורתי חזיתי כנגד יוזמותיו של שר המשפטים דניאל פרידמן לפגוע בעצמאותה של מערכת המשפט. טוב ונכון שהנשיא הפורש יצא למאבק נגד המתקפה הפרידמנית, שכידוע, מכוונת במידה רבה נגד מורשתו המשפטית של ברק (האקטיביזם השיפוטי), נגד "אנשיו" (השופטים שמינה ובראשם נשיאת המערכת) ונגד המוסד

אפריל 8, 2008

בסרבו להודות במעשה המגונה ובהטרדה המינית שנכללו בהסדר הטיעון, קצב דורש מן הפרקליטות להעז להעמידו לדין בעזרת עדות שהפרקליטות עצמה, כשניסתה להגן על הסדר הטיעון, הודתה בחולשותיהן, או- לרדת מן העץ ולוותר על התביעה. האם תעז הפרקליטות להתייצב בבית המשפט עם העדות שהיא עצמה פקפקה בהן, או שמא תיסוג ותוותר? לרגע נדמה היה שהמהלך הדרמטי