אפריל 12, 2008

בסוף השבוע שעבר הסיר השופט בדימוס אהרון ברק את הכפפות, ויצא למאבק תקשורתי חזיתי כנגד יוזמותיו של שר המשפטים דניאל פרידמן לפגוע בעצמאותה של מערכת המשפט. טוב ונכון שהנשיא הפורש יצא למאבק נגד המתקפה הפרידמנית, שכידוע, מכוונת במידה רבה נגד מורשתו המשפטית של ברק (האקטיביזם השיפוטי), נגד "אנשיו" (השופטים שמינה ובראשם נשיאת המערכת) ונגד המוסד

אפריל 8, 2008

בסרבו להודות במעשה המגונה ובהטרדה המינית שנכללו בהסדר הטיעון, קצב דורש מן הפרקליטות להעז להעמידו לדין בעזרת עדות שהפרקליטות עצמה, כשניסתה להגן על הסדר הטיעון, הודתה בחולשותיהן, או- לרדת מן העץ ולוותר על התביעה. האם תעז הפרקליטות להתייצב בבית המשפט עם העדות שהיא עצמה פקפקה בהן, או שמא תיסוג ותוותר? לרגע נדמה היה שהמהלך הדרמטי

מרץ 30, 2008

השנה מלאו עשר שנים לחוק למניעת הטרדה מינית (ראו  רשימה בנושא זה). אחת מנקודות הציון הבולטות הפותחת את העשור השני לחייו של החוק היא החלטתו של בית הדין הארצי לעבודה מיום 26.3.2008 בעניין 274/06, פלונית נ' אלמוני. בתום העשור הראשון לחייו של החוק, ובפתח העשור החדש, החלטה שיפוטית מהפכנית זו מציעה להרחיב את תחולת האיסור על

מרץ 12, 2008

התקשורת מדווחת שלפני שנתיים הuכן כתב אישום נגד בכיר ברשות השידור בגין מעשים מגונים בקטינה (על פי האישום, הוא ליטף אותה בלא הסכמתה ואמר לה דברים בעלי אופי מיני). הבכיר, מוטי אמיר, אחראי על "הרדיו החינוכי", ולכן יש חשיבות מיוחדת בבירור ההאשמות כלפיו, ואולי גם בהרחקתו המיידית מקטינים ומכל הקשור בהם. עם זאת, על פי הדיווח

מרץ 9, 2008

המשנה לנשיאת בית המשפט העליון, השופט רבלין, החליט לדחות את העתירות שבקשו שבג"ץ יקיים דיון נוסף בעניין מינויו של חיים רמון לשר בלי תיק ומשנה לראש הממשלה בממשלת אולמרט המכהנת. משמעות הדבר היא שבית המשפט העליון מסרב לשוב ולדון בשאלת הקשר בין הרשעתו הפלילית של רמון בביצוע מעשה מגונה, ובין החלטת הכנסת לאשר את מינויו של רמון

מרץ 8, 2008

 בסוף פברואר 2008 התפרסם בתקשורת סיפור של הטרדה מינית שהתרחש לכאורה במרכז הבינתחומי בהרצליה. על פי המתואר בכתבה (ביחד עם המידע שנוסף בתגובות), מרצה בפקולטה למשפטים חיבק סטודנט שנכנס אליו לחדר, ולאחר מכן נגע בעצמו באיבר מינו מבעד לבגדיו. הסטודנט התלונן, ודיקן הפקולטה מצא שעובדות המקרה – כפי שהמרצה הודה בהן – מכוננות הטרדה מינית על

מרץ 8, 2008

קשה לחשוב על יום האישה הבינלאומי או על החוק למניעת הטרדה מינית נוכח הפגיעה האיומה בחיי אזרחים חפים מפשע בירושלים מצד אחד ובעזה מן הצד השני. כפי שקורה לעיתים קרובות מדי – ענני השכול הכבדים מעמעמים כל שיכול היה להפציע בעתות של רגיעה ושפיות. הזוועה מרפה ידיים, ולא מותירה מקום לשום תחושה חוץ מאשר בחילה.

מרץ 5, 2008

מזה חודשים אני עוקבת אחר מסע הבחירות האמריקאי, והאסימון טרם נפל. אני מביטה בדמויות, שומעת את הקולות, ועדיין מתקשה להאמין: אשה מתמודדת על מועמדות מטעם המפלגה הדמוקרטית לעמוד בראש המעצמה הגדולה ביותר בעולם. ורבים מאוד הולכים אתה, עומדים מאחוריה, מביעים בה אמון. רבים מאוד חושבים שהיא חכמה מספיק, אמיצה מספיק, נועזת מספיק, מנהיגה מספיק כדי

פברואר 27, 2008

יש מצבים שהם בבחינת "lose-lose": לא משנה אם המטוטלת תיטה לכאן או לשם – התוצאה אינה יכולה להיות "טובה". במובן מסויים – זה היה דין העתירות לבג"ץ בעניין הסכם הטיעון שנחתם בין המדינה לבין מי שהיה נשיא המדינה, משה קצב. אילו התקבלו העתירות, היתה פרקליטות המדינה נאלצת לנהל תביעה בתיק המכיל אישומים חמורים ביותר, כשהיא

פברואר 21, 2008

כבר מראשית דרכה, מדינת ישראל הגבילה את תחולת הדמוקרטיה והזכות לשוויון, וקבעה כי אילו אינן חלות על דיני הנישואין והגירושין החלים על אזרחיה ותושביה. שלא כמו שאר המדינות הדמוקרטיות בעולם, ישראל בחרה שלא לחוקק חוקי נישואין וגירושין, ובמקומם בחרה להכפיף את אזרחיה ותושביה לדינים דתיים עתיקים ואנכרוניסטים, שאינם נחקקים על ידי נבחרי העם אלא חוברו