דצמבר 1, 2014

הדרך הטובה ביותר לגבש דעה לגבי פסק הדין בעניינו של יונתן היילו היא פשוט להתבונן בו בעזרת שכל ישר ורגש אנוש; מה שנקרא אינטלגנציה רגשית, כולל אמפתיה. ורצוי שכל אלה יהיו מעוגנים במאה העשרים ואחת. בפסק דין שניתן לפני כשנה, הורשע הנאשם יונתן היילו ברצח. בעדויות שנתן במשטרה סיפר הנאשם שחנק והכה למוות את המנוח

נובמבר 25, 2014

אני מתביישת בצורך להתייחס לפרשה כל כך מכוערת, אבל בימים קשים אלה אין מנוס אלא לנקוט עמדה לגבי דברים שהיו צריכים להיות מובנים מאליהם מקיר לקיר. אז אני נוקטת עמדה ברורה וחד משמעית כדי שלא יהיה ספק: ה"שיר" המבחיל של עמיר בניון (זה המכיל את המילה חלאה) הוא מניפסט גזעני בוטה, ירוד ומתועב. התגובה האפשרית

נובמבר 25, 2014

שמחות ושמחים להשתמש בצירוף המכובס "שיוויון מגדרי" במקום "שוויון האישה" הטרחני, או "מעמד האישה" הארכאי? אז הנה דוגמא מובהקת ומוחשית כיצד זה הופך לבומרנג נגד ציבור הנשים, מתנה לציבור הגברים. בשירות המדינה (היה) קיים תפקיד של "ממונה על מעמד האישה". בכל אחד ממשרדי הממשלה מונתה אחת העובדות (בעלת ותק וכישורים מתאימים), בנוסף לשאר תפקידיה, להיות

נובמבר 24, 2014

הנה הגיע עוד יום לציון אלימות נגד נשים, 2014, וחיינו זרועים דוגמאות חדשות להיבטים הקשים המגוונים של אלימות נגד נשים. בשנים קודמות התמודדנו עם האשמתן הציבורית של מתלוננות על פגיעה מינית בכך שהן מעלילות, משקרות, מתנכלות. לשם גיוון, השנה לקראת היום לציון אלימות מגדרית יש לנו התגוללות ציבורית דווקא על נפגעת תקיפה מינית שאינה רוצה

נובמבר 6, 2014

ידיה של ממשלת ישראל מלאות עבודה: בעוד ידה האחת נלחמת בחורמה כדי להמשיך לכלוא את מבקשי המקלט האפריקאים במחנות הסגר ולמנוע  מהם להשתלב בחיי המדינה — היד השנייה סוטרת ללחיי ישראלים שאינם רואים עתיד בתוך גבולותיה ומחפשים לעצמם חיים בשדות זרים (ברלין כמשל). רבים סומכים את ידי הממשלה, ובהם קולות בלתי צפויים כמו בני ציפר,

אוגוסט 22, 2014

מורל ומחמוד התחתנו, במזל טוב. חבל שפרטיותם חוללה, אך הדבר איפשר לשרת הבריאות ואפילו לנשיא החדש לשלוח להם ברכות ואיחולים ממלכתיים, ועל כך יש לשמוח מאוד. במקרה הפרטי הזה, עכשיו נותר רק לקוות למענם, כמו למען כל זוג, שהזיווג יעלה יפה ושהם ישכילו למצוא את הדרך להיטיב זה עם זו וזו עם זה ולמצוא אושר

אוגוסט 13, 2014

אחד הדברים הבולטים ביותר בעת הזו הוא עודף הביטוי: ישראלים מבטאים את עצמם לדעת, בלי הפסקה ובלי הגבלה. ההתפתחות הטכנולוגית שהעמידה לרשותנו שפע אדיר של אמצעי התקשורת איפשרה את בולמוס ההתבטאות; ההתמכרות הציבורית הנלהבת הוציאה את הפוטנציאל הזה מן הכוח אל הפועל (או, אם תרצו – את השד הזה מן הבקבוק). התוצאה היא שבישראל 2014

אוגוסט 11, 2014

ביום חמישי  ה-7 לאוגוסט שאל אותי דוד ויצטום שאלה זו במסגרת ראיון בתכנית הלילה בערוץ הראשון .  המרואין הנוסף היה ח"כ הרב איילר. שנינו התייחסנו לשאלות בנוגע למקומם של חרדים ופלסטינים-ישראלים בחברה הישראלית במהלך המלחמה ואחריה, הקשר בין צבא ודת, ציונות ויהדות, חופש הביטוי, חנין זועבי ועוד. במידה רבה בזכות האכסניה הנעימה והתרבותית, הדיון כמעט

יולי 25, 2014

במציאות הישראלית של קיץ 2014 אין מנוס מהשמעת קול. השתיקה איננה אופציה. שתיקה היא הפקרה של הזירה; בריחה; פחדנות. מי ששותק/ת — בוגד/ת בכולנו, באזרחות הישראלית, בקהילה האזרחית, בתקווה לעתיד. אבל כמו שאומרים לילדים שעוד לא יודעילהימנע מביטוי תסכולים באופנים אלימים – "בלי קללות ובלי ידיים"! דיבור, הקשבה – וזה הכל. הדיבור שאיננו הסתה רק יחזק אותנו; אותנו הישראלים שאכפת להם. הסתה ואלימות ברחובותינו מחלישים אותנו בכל מובן. את כולנו. בקיצור – מחאה מילולית מכל סוג לא פוגעת בנו, אף אם היא חושפת שאין כבר קונצנזוס. לעומת זאת הסתה ואלימות הם סכנת נפשות שכולנו – אבל ממש כולנו – צריכים להתלכד ולעמוד נגדה. וכשה"מנהיגים" לא עושים זאת – אין מנוס מלעשות זאת בעצמנו.

יולי 22, 2014

אתמול סערה הרשת על דברים שאמר ד"ר מרדכי קידר ב-1 ביולי: שרק אונס של אמהות ואחיות ירתיע פלסטינים ממעשי טרור (http://www.haaretz.co.il/news/politics/1.2383281). זו לא קריאה לאנוס, הבהירה אוניברסיטת בר אילן, שמיהרה להתייצב מאחורי הדובר – זו פשוט הבהרה של התרבות הפרימיטיבית "שלהם". ככה זה, כשנתקעים במזרח התיכון, עם ברברים שמבינים רק כוח. אכן, יש הרבה הגיון