בשקט בשקט, מתחת לרדאר התקשורת הממוסדת, התקיימו השבוע פריימריס למפלגת המחאה: "הדמוקרטית". 4500 מתפקדי המפלגה שהצביעו בפריימריז בחרו לארבעת המקומות הראשונים שני גברים יהודים מזרחיים (ברק כהן וסדי בן שטרית) ושתי נשים ישראליות פלסטיניות (חנאן אלסאנע ווורדה סעדה). 44 המועמדים לכנסת מטעם המפלגה מונים 22 נשים ו-22 גברים, כולם אזרחיות ואזרחים מרשימים, מחויבים למאבק למען חברה ישראלית  דמוקרטית, שוויונית, לא כובשת, לא מקפחת ולא מושחתת. כך התהוותה רשימה יהודית-ערבית, נשית-גברית, שחבריה מחויבים לחוקה, לתקנון, ולריבון המפלגה, שהוא כלל חברותיה וחבריה.

מי שמפגינות ומפגינים בבלפור ראו, בודאי, באנרים ודגלים המבשרים את הולדת המפלגה, שנועדה להכניס את רוח המחאה לכנסת ולחשל את יסודות  הדמוקרטיה הישראלית. מי שמפגינים בככרות ברחבי הארץ, או בלבם, אולי החמיצו את ההתרחשות המרגשת, וחשוב לעדכנם.

ההתארגנות החלה כיוזמה כמעט פרטית של פרופ' אהוד שפירא, מרצה למדעי המחשב ומתמטיקה שימושית ובמחלקה לכימיה ביולוגית במכון ויצמן למדע. מדען מצטיין עשרות שנים, שפירא, שנוטל חלק פעיל במחאת בלפור, החליט לרתום את היצירתיות שלו, כישוריו וקשריו לטובת המדינה ואזרחיה. הוא הגה חזון שנשמע כמעט בלתי נתפס בישראל הנוכחית: מפלגה שתציג בפני בוחריה חוקה ותקנון  המכילים השקפת עולם דמוקרטית-ליברלית הומאנית; מפלגה שתהיה מחוייבת ללא סייג לערכי כבוד האדם, החירות, השוויון והערבות ההדדית; שתתנהל באופן שקוף ודמוקרטי, ותייצג נאמנה את בוחריה ואת כלל האזרחים. כן, בדיוק מה שהיה אמור להיות מובן  מאליו, ופס מן הארץ.

שפירא צרף אליו פעילי מחאה נוספים, שיחדיו ניסחו חזון בסיסי, כללי התנהלות, ומסגרת שכל מי שמאמין בדמוקרטיה הליברלית ההומאנית יכול להזדהות איתם ללא היסוס. את הפרטים הספציפיים (איך יסתיים הכיבוש, כיצד ימומשו עקרונות רווחה וסוציאליזם) הותירו המייסדים להגדרת המתפקדים למפלגה: אלה מכונים "הריבון", והם שימלאו בתוכן קונקרטי מדויק את השקפת עולמה של המסגרת הכללית שאליה הצטרפו.

בשונה מכל המפלגות החדשות, הדמוקרטית אינה מושתתת על שמות נוצצים של מנהיגים-בעיני-עצמם, המגובים באילי הון אינטרסנטיים, אלא על ערכים, השקפת עולם, מחויבות אידאולוגית ודרך חיים. בתוך אלה — כך התפיסה — יהיו מי שייבחרו כדי לייצגם ולממשם בפעילות פוליטית בכנסת.

ביום שני, 4507 חברי המפלגה החדשה, 77% מכלל מתפקדיה, השתתפו בפריימריז הראשונים ובחרו רשימה בת  44 מועמדות ומועמדים לכנסת. ההצבעה הממוחשבת התנהלה למופת, ללא תקלות, ותוצאותיה התפרסמו מיידית. כמו שצריך להיות; כמו שאפשר היה לצפות שיהיה בכל מפלגה בכל פריימריס.

לראשות המפלגה בחרו חברי הדמוקרטית בברק כהן: פעיל חברתי מוכר, שמקדיש את חייו מזה שנים למאבק בתאגידי הענק המדכאים אזרחיות ואזרחים בכוח עצמתם הכלכלית, ובשאר סוגי השחיתות הממוסדת. עו"ד חנאן אלסאנע, שנבחרה למקום השני ברשימה, היא פעילה ותיקה למען שוויון מגדרי בחברה הבדואית, המציגה את עצמה באמצעות המשפט "אני לא מקווה, אני מייצרת את התקווה". סדי בן שטרית, במקום השלישי, הוא פעיל מחאה בולט, שמצהיר על מחויבותו למלחמה בשחיתות השלטונית, לשיפור החינוך, ולפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני. וורדה סעדה, במקום הרביעי ברשימה, כימאית עם וותק של 36 שנות הוראה, מצהירה על מחויבות, בין השאר, לחינוך, לאיכות הסביבה ולרווחת הגיל השלישי.

תקנון המפלגה, הכתוב בלשון אישה ומחייב את המפלגה לשוויון מגדרי מלא, מכיל חידושים רעננים שכמעט קשה להכילם. כך, למשל, הסכם קואליציוני חייב להיות מאושר בשלמותו על ידי חברי המפלגה לפני שיאומץ על ידי סיעתה בכנסת. המליאה היא גם זו שתחליט מי מחברי הרשימה יכהן כשר, ובאיזה משרד. זאת ועוד: "הצבעת החזר" מאפשרת למפלגה (ברוב מיוחס) להעביר מתפקידה חברת כנסת או שרה שסטתה ממחויבותה לחוקת המפלגה, למצעה ולהחלטותיה. חשוב מכל, המפלגה מתחייבת לא להתמודד בבחירות לכנסת אם לא יהיה לה סיכוי ראלי ממשי לעבור את אחוז החסימה.

שווה להכנס לאתר של הדמוקרטית כדי להתבשם בניחוח התקווה לעתיד שרובנו כבר נואשנו מלהאמין באפשרותו. שווה לקרוא בתקנון דברים ששכחנו — וחלקנו כלל לא העלה בדעתו — שיכולים להיות. שווה לרפרף על פני הטקסטים שחיברו האנשים המרשימים המציעים למלא תפקידים עבור הציבור מטעם המפלגה.

עד הפריימריז במפלגת  העבודה חשתי כרבות ורבים שאין עבור מי להצביע. כעבור יומיים נפתחו שתי אופציות מעוררות תקווה: עכשיו אפשר לא רק להצביע עבור אנשים טובים עם דרך ראויה, אלא אפילו לבחור ביניהם! יתכן שנכון עוד יותר יהיה שרשימות אלה יחברו יחדיו ויאחדו כוחות לשם ריצה משותפת. אפשר לסמוך על מירב מיכאלי בעבודה ועל מוסדות הדמוקרטית שיקבלו החלטות ענייניות ונטולות פניות. בין כך ובין כך, נראה שהשפל העמוק אליו גרר בנימין  נתניהו את הפוליטיקה הישראלית מצליח להוליד סימנים  ראשונים של התחדשות והבראה. מי יתן שירבו ויתחזקו.

התפרסם במדור דעות של עיתון הארץ ביום 27.1.2021