רבים מפרסומיה של קמיר – אלה המקוטלגים באתר זה בקטגוריה "משפט וקולנוע" – מנתחים טקסטים קולנועיים תוך התייחסות לסוגיות ומבנים חברתיים ומשפטיים, בשילוב רגישות לסוגים של כבוד ומודעות פמיניסטית ביקורתית.
רבים מן המאמרים הללו, וכן הספר נראות אשמות: נשים במשפט הקולנוע, מציעים פיתוח תאורטי של תחום המחקר האינטרדיסציפלינרי החדשני "משפט וקולנוע", המשלב שיח משפטי עם ניתוח קולנועי, סוציולוגי, תרבותי וספרותי. המאמרים והספר חושפים, טוענים ומדגימים שתחום המחקר החדשני מכיל שלושה כיווני עיון: 1. התחקות אחר האופנים בהם הקולנוע העלילתי המסחרי משתתף בפרויקט החברתי הרחב של הבניית הצופים כאנשים שיפוטיים, המאמצים את מרכזיותו של המשפט ומנציחים אותה גם מחוץ להליך הצפיה; 2. חשיפה, זיהוי ובחינה ביקורתית של "תורות המשפט העממיות" שסרטי עלילה מסחריים מבטאים (לפעמים באופן סמוי וחתרני), מפתחים, ומפיצים בקהלים רחבים; תורות משפט אלה הן, פעמים רבות, פטריארכליות והדורות-כבוד גם כאשר הסרטים מציגים חזות ליברלית פרוגרסיבית; 3. איתור שיקוף הדדי בין מהלכים קולנועיים ומשפטיים, אשר משכנע צופים כי המשפט והקולנוע, המגבים זה את זה, מציגים מובן מאליו שהוא בבחינת הכרח לא יגונה.
המאמרים והספר חושפים, תוך קריאה טקסטואלית דקדקנית, כיצד סרטים מזמינים את צופיהם ומנחים אותם לשלב, במהלך הצפיה, כללים משפטיים עם מוסכמות חברתיות (שפעמים רבות הן שמרניות) ולהחיל את המכלול על סיפורים אנושיים שסרטים מציגים בפניהם; כיצד סרטים "מאמנים" צופים ומרגילים אותם ב"צפייה שיפוטית", ומעודדים אותם להפעיל תפיסה זו גם בחייהם החברתיים, כאילו אין בלתה. המחקרים חושפים כיצד כל התחבולות הסמויות הללו, העטופות ביומרה לבדיון, הנאה ושעשוע, מחזקות בקרב קהלי צופים – כלומר הציבור הרחב – נטיות שיפוטיות, תוך כדי חיזוק מוסכמות חברתיות רווחות שלעתים קרובות הן דעות קדומות בלתי מבוססות. כך, בין השאר, סרטים רבים מעודדים את הציבור לשפוט נשים על פי אמות מידה פטריארכליות סקסיסטיות, ולמצוא אותן "אשמות" בהתנהגות מינית "לא צנועה" או "מופקרת".