ראש הממשלה החליט שחבר הכנסת חנוך מילביצקי יתמנה ליו"ר ועדת הכספים של הכנסת, וחברי הכנסת של הקואליציה עשו את דברו. המהלך מגלם שילוב של כל החוליים הממאירים שפקדו את החברה הישראלית והחלישו אותה עד כדי חשש לחייה. חשוב למנות אותם כדי לעמוד על קשרי הגומלין שבאמצעותם שלל החוליים השונים מחזקים זה את זה – ומחלישים אותנו.
לאיש בישראל לא נראה מוזר שזהותו של יו"ר ועדה פרלמנטרית בעלת כוח אדיר נקבעת על ידי ראש הרשות המבצעת. ואכן, תחת שלטונו הנוכחי של נתניהו, הרשות המחוקקת רוקנה מכל כוחותיה וסמכויותיה ושועבדה לחלוטין לצרכיו הקואליציוניים והאישיים של ראש ממשלה הפועל לכינון משטר יחיד סמכותני. בישראל 2025 איש גם אינו מתפלא שראש מפלגת השלטון ממנה לראשות וועדה ששולטת בארנק של המדינה חבר כנסת שכישוריו הבולטים למילוי התפקיד הם נאמנותו למנהיג הממנה. מפלגת השלטון של ישראל היא כבר מזמן כת המושתתת על סגידה, מחויבות ונאמנות לאיש אחד. כבר קשה לנו לזכור, אבל העובדה שראש הרשות המבצעת ממנה לראשות ועדה פרלמנטרית חשובה בובה, כדי שיוכל לנהל אותה על פי צרכיו (שרבים מהם מושחתים) היא, כשלעצמה, פגיעה קשה בדמוקרטיה הישראלית.
היבט מבעית נוסף של המינוי הזה הוא שהיו"ר הנבחר של ועדת הכספים אינו רק נאמנו של המנהיג העליון: הוא גם חבר בכת קבלית, משיחית, פונדמנטליסטית, "קבלה לעם" (הפועלת בעזרת עמותת "בני ברוך"), ששמה לה למטרה להפוך את ישראל למדינה אוטוריטטיבית דתית, והחדירה את מלביצקי לשורות הליכוד בדיוק כדי לקדם מטרה זו. דברים אלה נחשפו ופורסמו שוב ושוב על ידי עיתונאים, בין השאר בתחקיר של "העין השביעית" ו"שקוף" שהתפרסם בסוף שנת 2024. התחקיר מסמר השיער, שנכתב על ידי איתמר ב"ז, קובע, בין השאר, כי "פרסומים עיתונאיים וחומר שנחשף בהליכים משפטיים ציירו את התנועה ככת אלימה ומיזוגנית שמבוססת על שליטה כלכלית, פסיכולוגית וחברתית של חברי המעגל הפנימי שלה על החסידים – כולל טענות על אלימות מינית שמיוחסת לגורו לייטמן וטיוח מצד בכירי התנועה, בהם מילביצקי." ואכן, בראשית שנת 2023 השופט עזריה אלקלעי דחה תביעת דיבה שהגישו חנוך מילביצקי ועמותת "בני ברוך" נגד העיתונאי החוקר גור מגידו. השופט קיבל במלואה את טענת העיתונאי שמילביצקי השתמש לרעה בהליך המשפטי לשם השתקה, ופסק לעיתונאי 45,000 ש"ח. באופן דומה, מילביצקי ניסה להשתיק אמצעי תקשורת נוספים רבים ואת המרכז לנפגעי כתות.
חוקר הדתות תומר פרסיקו פרסם אף הוא תיאור מעורר צמרמורת של הכת "קבלה לעם", שמאופיינת בשליטה רודנית ונצלנית של ההנהגה בחיי החברים, שטיפת מוח, ניצול מיני, ואפליה בוטה של נשים במשפחה ובחיי הרוח (כך, למשל, על פי הגורו של הכת, מיכאל לייטמן, רק גברים כשירים לחיי רוח). באשר לחזון התנועה, פרסיקו מצטט מכתבי הגורו: "מקובלים בעלי השגה יימצאו בראש כל הוועדות ובכל ערוצי הכוח בחברה, והם יקבעו מיהם ממשיכי הדרך. לא תהיה אפשרות לערער על החלטותיהם או להחליפם. המושג 'דעת הרוב' לא יהיה רלבנטי בחברה זו במובנו הפשוט". מינויו של מילביצקי הוא צעד ממשי מאוד בדרך למימוש חזון טוטליטרי מבעית זה.
אם לא די בכל אלה, האיש שראש הממשלה דחף לתפקיד יו"ר ועדת הכספים הוא, איך לא, חשוד באונס ובהפחדת עדה כדי שלא תעיד על תקיפה מינית שבוצעה, לכאורה, על ידי הגורו של מילביצקי, ראש הכת, לייטמן. עדויות על התקיפה המינית ועל הפחדת העדה הוצגו למערכת אכיפת החוק כבר לפני מספר שנים. אבל זו, כדרכה, מתנהלת באיטיות בלתי נסלחת, גוררת רגליים ומאפשרת לחשוד למסמס את הראיות נגדו (למשל על ידי הפחדת עדים) ולהציג את החקירה כרדיפה פוליטית. בישראל הנוכחית, כשחבר במפלגת השלטון טוען שהוא נרדף פוליטית, כוונתו שהוא נרדף על ידי מערכת המשפט, וליתר דיוק –על ידי היועצת המשפטית לממשלה. שכן מאז שבראש הממשלה מכהן נאשם בפלילים שעושה הכל כדי להשמיד את מערכת המשפט שתובעת ושופטת אותו, התנפלות על המערכת היא הדרך המושלמת לרצות את השליט, לקרב אותו אל שלטון היחיד האבסולוטי, וגם להתקרבן ולזעוק רדיפה.
אז מה היה לנו? השתררות הרשות המבצעת על הרשות המחוקקת; מינוי נאמן בובה של ראש הממשלה לתפקיד אדיר כוח; השתלטות על ועדת הכספים של כת קבלית, אוטוריטטיבית, שמפלה נשים ומקדשת תקיפות מיניות; מלחמה בעיתונות ובחופש הביטוי; רפיון של מערכת אכיפת החוק; התנפלות על מערכת המשפט ובעיקר על היועצת המשפטית לממשלה, והלבנה של חשד באונס ובהשתקת עדה על אונס. זה נשמע כמו חלום בלהה או סרט אימה מוגזם, אבל זו ישראל, 2025.
חשוב לראות את החשד באונס של מי שצפוי להתמנות לתפקיד בכיר בהקשר המלא. הפגיעה בנשים – כולל פגיעה מינית, הדרה, הפליה שיטתית ולא מתנצלת – היא חלק מן האידאולוגיה, מדפוס הפעולה ומהמטרה של השלטון הישראלי הנוכחי. אין זה מקרי שרבים בצמרת חשודים בפגיעה מינית ובהפליה (יעל פינקלשטיין מנתה את נתן אשל, יוסי שלי, אבי שמחון, יעקב טסלר, אליעזר ברלנד וצבי טאו).
הקואליציה אינה מסתירה את שאיפתה לכונן חברה סמכותנית: חברה שבראשה מנהיג עליון שעל פיו יישק הכל, שאיש בה אינו מבטא דעה שונה, שהחזקים ובעלי השררה עושים כרצונם באין הגבלה. חברה כזו היא כמעט תמיד מרובדת אתנית (עליונות יהודית), ולפעמים בעלת צביון תאולוגי (פונדמנטליזם משיחי). והיא תמיד תמיד פטריארכלית. גברים שולטים ונשים נשלטות. גברים מבטאים את שליטתם באמצעות החפצה מינית של נשים, ב"שימוש" בהן ככל העולה על רוחן, בהשתקתן ובהפחדתן. איסורים על אונס, הטרדה מינית, הפליה – מוקעים כפרוגרסיביים, וחשדות בהפרתם אינם נלקחים ברצינות, אינם נחקרים, אינם נאכפים ואינם עוצרים את בעלי הכוח. נשים מפוחדות, מורתעות, מבינות מהו מקומן ומקבלות עליהן את התפקיד שהוקצה להן. משת"פיות של השלטון (ע"ע טלי גוטליב, לימור סון הרמלך) טוענות שהכל נעשה לרצונן של הנשים, על פי טבען ולטובתן. וחנוך מילביצקי הוא יו"ר ועדת הכספים.
מדינת גלעד הבדיונית, שבה נשים הן שפחות, הוצגה כמשל למה שעלול לקרות לחברה שמאפשרת לשלטון דורסני להשתלט ולדכא. מינויו של חבר הכנסת מילביצקי הוא חלק מן הנמשל.