שברירים — על דא והא (בלוג)

יולי 22, 2014

אתמול סערה הרשת על דברים שאמר ד"ר מרדכי קידר ב-1 ביולי: שרק אונס של אמהות ואחיות ירתיע פלסטינים ממעשי טרור (http://www.haaretz.co.il/news/politics/1.2383281). זו לא קריאה לאנוס, הבהירה אוניברסיטת בר אילן, שמיהרה להתייצב מאחורי הדובר – זו פשוט הבהרה של התרבות הפרימיטיבית "שלהם". ככה זה, כשנתקעים במזרח התיכון, עם ברברים שמבינים רק כוח. אכן, יש הרבה הגיון

יולי 20, 2014

לציונות היו תמיד שני פנים; התנועה הלאומית היהודית הכילה מה שפנינה להב כינתה "פן אוטופי" ו"פן קטסטרופלי". הפן האוטופי טיפח חזון של חברת מופת; כזו המושתתת על אדני צדק, שוויון, חירות, סולידריות וקידמה ברוח הסוציאליזם, ההומניזם ונביאי ישראל. זה היה חזון של רווחה לכל ושל כבוד אדם. הוא הכיל סובלנות, פתיחות, תרבות ושלום, זאב וכבש,

יולי 1, 2014

למרבה הצער אשר יגורנו — התברר כנכון. הצעירים לא נחטפו, אלא נרצחו.  זה הרגע להניח בצד את הדיונים החשובים מאוד לגבי מהות הטרור והטרוריזם. כי אין ספק שרצח של אזרחים חפים מפשע הוא פשע נורא וגם טרור, ומי שמבצע אותו הוא פושע וטרוריסט.  כל שאר הדיונים והליבונים יכולים לחכות. עכשיו זמן אבל.

יוני 28, 2014

למעלה משבועיים חלפו מיום שאייל יפרח, גיל-עד שער ונפתלי פרנקל נעלמו ועקבותיהם לא נודעו. כאילו בלעה אותם האדמה. סביר להניח כי השלושה נחטפו על ידי גורמים פלסטינים, אך נראה שלאיש לא ידוע מי הם, מדוע חטפו, ומה כוונתם לעשות. הדאגה לשלומם של שלושת הנעדרים עדיין גדולה, אך דומה שמדינת ישראל (אוכלוסייתה היהודית) השתחררה מעט מן

יוני 21, 2014

לפני ימים מספר הגבתי כאן, בבלוג שלי, להתנפלות הקשה על ח"כ חנין זועבי, שאמרה שהצעירים הישראלים, תלמידי הישיבה, נחטפו בידי פלסטינים נואשים מ-47 שנות כיבוש; החוטפים אינם "טרוריסטים" , לדעתה, אלא בנים למיעוט מדוכא . שהפכו ללוחמי חופש בלית ברירה ובעל כרחם. הזכרתי את זכויותיה של זועבי, את רדיפתה המתמשכת, ואת הדיוק שבחלק גדול מטענותיה.  להפתעתי המוחלטת, דברי

יוני 17, 2014

—שיניתי מספר משפטים בפוסט זה בתגובה להערות של קוראים, כדי להבהיר את דברי ולא לפגוע ברגשות שלא לצורך. צר לי אם לא הצלחתי להבהיר את כוונתי קודם — עוד לא שכך ציד המכשפות סביב האישה מקרית גת, וכבר נמצאה מכשפה חדשה – חנין זועבי. שר החוץ מכנה אותה טרוריסטית ומאיים שדינה יהיה כדין חוטפי תלמידי

יוני 9, 2014

תפקיד נשיא המדינה המיותר אינו מצדיק בדרך כלל התייחסות כלשהי. אלמלא ניסיונו הנואל של נתניהו לבטל את המוסד משיקולים אד הומינם (לגופו של ריבלין) – היה נכון לבטלו. אבל הפארסה המתמשכת סביב בחירת הנשיא העשירי עברה כל גבול; זה הפסיק להיות מצחיק. נא להפסיק עם זה כבר. ולא, אני בהחלט לא מתייחסת ל"סיכול הממוקד" של

יוני 3, 2014

סרטה החדש של הבמאית אבסתאם מר'ענה-מנוחין, "תרשום, אני ערבי", זכה בפרס הקהל בפסטיבל דוקאביב שהתקיים בשבוע שעבר בתל אביב. גם המבקרים שמצאתי באינטרנט רוו נחת מן הסרט. ואכן, קשה לא להתפעם ממילותיו המכשפות של המשורר הלאומי הפלסטיני, מחמוד דרוויש, מקולו של מכרם חורי, ומיופיה של אהובת נעוריו היהודיה של דרוויש, שרק השביח עם השנים. אבל

מאי 15, 2014

 הדבר הטוב ביותר שקרה לנו בפרשת הולילנד האיומה הזו הוא שנולד לנו גיבור ישראלי בן זמננו: שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב דוד רוזן. אני יודעת שלמקרא דברים אלה מיד מתעורר החשד שמא דברי משוחים באירוניה ארסית, ושתיכף אתלהם (בנימוס כמובן, בלי לחטוא בזילות) על הפופוליזם של רוזן, ועל "טעותו" המצערת שגרמה לו להמיר את

מרץ 26, 2014

המשא ומתן המדיני גוסס, השר סילבן שלום מואשם (על ידי אישה שזהותה לא נחשפה) בניצול מיני, תשעה קטינים שוב נאשמים באונס קבוצתי של ילדה בת 13 – אבל פרשת "אב הבית של שרה נתניהו" מסרבת לרדת מסדר היום הציבורי.  שוב משק הבית של שרה נתניהו – לא נמאס כבר? למה להמשיך להטפל אליה? אוקיי, נניח