שברירים — על דא והא (בלוג)

ספטמבר 17, 2009

מן השניה בו פורסמה השורה התחתונה של דו"ח גולדסטון על מבצע עופרת יצוקה נסגרו השורות, ותגובת המותן זינקה אל הגרון, אל הנייר, אל גלי האתר ואל המסכים כרפלקס מותנה ובלתי נשלט: חד צדדי; אנטישמי; יהודי שונא יהודים; הוכרע מראש; טוב שלא שיתפנו פעולה; העולם כולו נגדנו. במקהלה עליזה.   אבל נראה שמה שהדו"ח אומר עולה בקנה

יוני 29, 2009

הרבה דברים קשים קורים בישראל. הלב והיד נזעקים להגיב על כל אחד מהם. למשל – סיפור הקופאית והאברך. קופאית (במקרה אישה, במקרה אתיופית) נדרסה בכוונת מכוון על ידי אברך (במקרה גבר, במקרה לבן) כשניסתה למנוע ממנו לצאת מחנות עם סחורה שלא שילם תמורתה (גניבה? גזל?). בית המשפט הישראלי מצא לנכון לא להרשיע את הדורס כדי שלא

יוני 6, 2009

אפריל 21, 2009

אולי לכבוד יום השואה, חברת הולמרק שידרה אתמול סרט חדש, המתאר את מפעל חייה של אישה פולניה אחת, אירנה סנדלר, שהצילה 2,500 ילדים יהודים מתוך גטו ורשה הגווע.  אירנה היתה עובדת סוציאלית בעיריית ורשה; אישה צעירה רגילה, ממשפחה רגילה, בחיים רגילים. אביה, שהיה רופא, נפטר, והיא חיה עם אמה. הנסיבות הטילו אותה אל מצב בלתי

פברואר 16, 2009

מלל לאין קץ נשפך על הבחירות שהיו. לנוכחו – מדהים להווכח עד כמה צרה היריעה, וכמה נושאים חשובים לא מטופלים על ידי התקשורת המרכזית. כך למשל – הקשר בין ההצבעה החברתית המובהקת של הבחירות הקודמות, מיד אחרי פינוי גוש קטיף, לבין ההצבעה המדינית הימנית הברורה בבחירות האחרונות; אחריותם הגדולה של אהוד אולמרט ועמיר פרץ לאכזבת

פברואר 11, 2009

השאלה אם את הממשלה הבאה ירכיב נתניה או שתרכיב לבני טרם הוכרעה. מה שכן ברור הוא שהמפסידה הגדולה היא מר"צ. בנאום התבוסה ובראיונות בתקשורת חיים אורון הודה בכישלונה של מר"צ. טוב, נו – קצת קשה לא להודות.. שלושה מנדטים זה לא חמישה עשר, לא עשרה ואפילו לא חמישה. אבל חיים אורון אומר שלכישלון אחראיות המלחמה

פברואר 8, 2009

ביום שבת אביבי של ערב ט"ו בשבט יצאתי לשוח בטבע. השמש הזהיבה שמיים כחולים, וכל עצי השקדיה פרחו בריח משכר, כיאה לערב חגם. טיפה שלווה, טיפה עונג; שיכרון בימי בצורת. אבל אזרחים נוספים רבים יצאו כמוני אל הטבע, וקולותיהם של שלושה, שצעדו מאחורי, רדפו והשיגו אותי. שיחת ערב בחירות. השלושה היו תמימי דעים, והם שבו

ינואר 1, 2009

הטילים הנורים מעזה אל שדרות, אשקלון ושאר הישובים הסובבים אותם הם בלתי נסבלים. מדינה אינה יכולה לאפשר לשכניה לטווח את אזרחיה ולמרר את חייהם. דומני שעל כך אין בישראל חולק. השאלה היא, כמובן, מה לעשות. האפשרויות שעולות לשיח הציבורי ההגמוני, המיינסטרימי, הן – להבליג, כלומר להתריע אבל לא לעשות דבר, לתקוף מן האוויר, או להכנס

דצמבר 15, 2008

מאז הפרעות מקפיאות הדם בתושבי חברון נאלמתי דום. זה לא קורה לי הרבה, אבל הפעם השתתקתי. לא ידעתי מה לומר. כי מה אפשר להגיד: שזה נורא? שהמוח לא קולט איך מדינה שמתיימרת להשתייך למדינות העולם מאפשרת לאזרחיה לפרוע בטירוף בתושבים של שטחים כבושים, שחובה עליה להגן עליהם? שהתמונות המבעיתות מזכירות, כמובן, ימים שחורים אחרים, בהם

נובמבר 9, 2008

קצת באיחור ראיתי אתמול בסינמטק ירושלים את שיטת השקשוקה, הסרט התיעודי שהסעיר את הארץ לפני החגים. סרטו של העיתונאי החוקר מיקי רוזנטל, אשר חושף, בפשטות, בבהירות, בגרפיקה ידידותית לכל צופה, מה זו "הפרטה". איך מתפשטת מדינה מנכסיה, ומעבירה אותם לידי מי שצומחים בדרך זו להיות מליארדרים/ אוליגרכים/ האלפיון העליון. איך פקידי המדינה, למשל – האוצר,