צריכת נשים לשימושם המיני של גברים במתחם הבורסא ברמת גן: על הרצף הבידורי או על רצף הפגיעה בכבוד אדם וחוה?

מסה על ליברליזם וחירות, פמיניזם, פטריארכליות וההיבט הקבוצתי של ערך כבוד האדם

מעשה בעירית רמת-גן שהחליטה לשנות את פניו של מתחם בורסת היהלומים ולהפכו ממרכז של "שירותי מין" למקום ידידותי לכל בני משפחת אדם וחוה ובנותיה. מעתה, קבעה העירייה, לצד "תעשיה נקייה", יותר לקיים במקום "בידור" ההולם את אופיו החדש ומזמין את כלל גווני האוכלוסייה: סטודנטים, משפחות ופנסיונרים. מאליה מתעוררת השאלה מה יכול להיחשב בידור כזה ומה לא, ועל כך נסוב פסק דינה של כבוד השופטת מיכל אגמון-גונן בבית המשפט המחוזי בתל אביב.בעלים של מועדון שיש בו מופעי חשפנות, הצצה על נשים עירומות ו"ריקודי חיק" טען שהעסק שלו מספק בידור שזכאי לקבל היתר במתחם הבורסה גם על פי הכללים החדשים שקבעה העיריה למקום. הועדה המחוזית לתכנון ובניה של רמת גן דחתה את בקשתו. ועדת ערר לתכנון ובניה מחוז תל אביב קיבלה את ערעורו והעניקה לו את ההיתר. הועדה המחוזית עתרה לבית המשפט המחוזי כנגד החלטתה של ועדת הערר. בית המשפט נדרש, לכן, להכריע האם מועדון בו מתקיימת פעילות המכונה חשפנות, הצצה ו"ריקודי חיק", מספק סוג של בידור שעירית רמת גן חייבת לאשר בשטח הבורסה המחודש. בית המשפט קבע שהפעילות האמורה היא פחות בבחינת בידור ויותר בבחינת פגיעה בכבוד האדם.[1] על כך יצא קצפם של רבים בציבור, בעוד רבים אחרים מביעים סיפוק.

אני מאמינה שההחלטה השיפוטית משתיתה תוצאה נכונה על שיקולים ומנימוקים נכונים. היא אמנם מתייחסת לסוגיה מסוימת מאוד, בהקשר ספציפי ומוגבל, אך מבחינה ערכית המִסגור נכון, ההבניה נכונה, ונכונים גם סדרי העדיפויות וההדגשים הערכיים. ההחלטה מהווה צעד חשוב ואמיץ בכיוון הנכון בימים בהם מערכת המשפט הישראלית מאוימת מכל עבר. היא מחזקת לא רק את כבוד האדם ומעמדן של נשים, אלא גם את השקפת העולם הליבראלית ואת ישראל כמדינה דמוקרטית ליבראלית. על כך יש לברך. בהערות להלן אנסה לבאר את כל אלה במסגרת שיטת החשיבה הערכית והפמיניסטית שאני מפתחת ומציגה מזה שנים: כבוד אדם וחוה.

[1] הארת פסיקה זו מתייחסת לעת"מ 8707-07-15, הועדה המקומית לתכנון ובניה רמת גן נ' ערן ירושלמי, הועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז ת"א, ויצ"ו, שניתן בבית הדין המחוזי בתל אביב, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים ביום 28.8.2017, מפי כבוד השופטת מיכל אגמון-גונן, להלן "פסק הדין".