מאי 20, 2006

מוסף סוף השבוע של ידיעות אחרונות מגולל השבת תמונה מצמררת, אשר נחשפת לעינינו בהדרגה במהלך השבועות החולפים, של ניצול מיני המוני ומתמשך של נערה, בהיותה בת 12 וחצי ועד 14, על ידי עשרות רבות של חיילים. הפרטים הנחשפים אט אט מציגים תמונה של אירוע אנושי קשה מנשוא, והיא מדירה שינה בלילות. השימוש בנערה כחפץ זמין

מאי 16, 2006

 הזכות הבסיסית לבחור (או לא לבחור) בבן או בת זוג כפי חפצו של אדם, להנשא או שלא להנשא לה או לו, לחיות או שלא לחיות יחדיו, ולהקים או שלא להקים משפחה (בכל מובן שהוא), זכות זו היא חלק בלתי נפרד מכבודו הסגולי (dignity)של כל אדם באשר הוא אדם. חופש בחירה זה הוא חלק אינטגרלי של 

מאי 14, 2006

חוק טל נחקק בשנת  2002, אך התקנות מכוחו, שנועדו להסדיר את אפשרות גיוסם של תלמידי הישיבות, או את שילובם בשירות אזרחי, טרם תוקנו. שר הביטחון היה עסוק, בארבע  השנים שחלפו, בדברים חשובים יותר מאשר מילוי אחר הוראות החוק. אבל על כך אין להעניש את החוק, התבשרנו על ידי בית המשפט העליון – תקלה טכנית. קורה.

מרץ 29, 2006

הלכנו לקלפי והיום אנחנו יודעים ויודעות שיש 35 מנדטים (קדימה וגימלאים) ל"מרכז-ימין-מתון" שמייצג "התכנסות" בזירת הסכסוך (כלומר שתי מדינות לשני עמים בלי משא ומתן), ו"הכלאה מאוזנת יותר בין משק קפיטליסטי ומדינת רווחה" במישור הכלכלי. יש 32 מנדטים ל"ימין קיצוני" (ישראל ביתנו, ליכוד, איחוד לאומי) שמייצג בעיקר "אף שעל" (עם או בלי גוון משיחי), וברובו כלכלה ימנית

מרץ 19, 2006

מאז שנות התשעים מתמקדת הפעילות הפמיניסטית בעולם המערבי במאבק כנגד פגיעות מגדריות שהן טיפוסיות וייחודיות לקבוצות מוגדרות של נשים. מהלך זה הוא תוצאה של השקפת העולם המכונה "הפוליטיקה של הזהות" (identity politics) אשר קנתה מהלכים בקרב נשים פעילות רבות. בהקשר הפמיניסטי, הפוליטיקה של הזהות מדגישה את החשיבות בייחודן של קבוצות נשים שונות, של המאפיינים הטיפוסיים

ינואר 5, 2006

בדיוק לפני עשור חווה הציבור הישראלי טראומה של שכול-אב עם רציחתו של יצחק רבין. הזעזוע והכאב היו עמוקים, ולא רק בגלל הרצח. עצם אבדנו של מי שהפך להיות הצבר האולטימטיבי, יפה הבלורית והתואר, היה מבעית. פתאום נשארנו לבד, רק עם עצמנו, בלי אחיזה מרגיעה בעבר המיתולוגי של דור הצברים המופלא, שמאז חסמב"ה הצליח בכל מעלליו.

ינואר 4, 2006

 כשבאו ניצולי השואה התעלמנו מהם. לא רצינו אותם בתוכנו. לא ידענו איך לאכול אותם. לא רצינו לשמוע מה שהיה להם לספר. לא רצינו לדעת. גם כך חשנו אשמים מספיק על העדר המעש של הישוב במהלך מלחמת העולם השניה. אז כעסנו עליהם. השפלנו אותם. האשמנו אותם בחוסר אמפתיה מוחלט שהלכו כצאן לטבח וביזו את כולנו, כיהודים.