כללי

מרץ 27, 2016

רצה הגורל ושני דברים "חדשותיים", "תקשורתיים" התכנסו להם תחת גגו של יום אפור אחד: ההכרעה האם נשיא המדינה האנס, משה קצב, יזכה בשחרור מוקדם, והדיון הציבורי בסרטון המתעד בתמונות שאי אפשר להתכחש להם הוצאה להורג של שבוי חסר ישע בידי חייל ישראלי במסגרת מילוי תפקידו. אונס הוא מעשה נפשע ומחריד שיש להוקיע בכל לשון. כשאנס

מרץ 25, 2016

  את המילה העברית החדשה "הסגברה" למדתי דווקא מסטודנט גבר, עמוס לאור שלמד אצלי בשנה שעברה בתכנית "תקנה". על סמך בחינת מופעיה של המילה ברשתות אינרנטיות, עמוס מצא ש"הסגברה" היא המקבילה העברית ל"mansplaining", ומשמעה כפול. במובנה האחד היא מתייחסת למקרים בהם גברים "מסבירים" לנשים, תוך התנשאות והקטנה — גם בהקשרים בהם הן בקיאות יותר מהם.

מרץ 23, 2016

פניקה מוסרית היא חרדה היסטרית שאוחזת קבוצה בלא כל ביסוס אמפירי ממשי, ומובילה להתנהגות קיצונית עד כדי ציד מכשפות. אחד ממאפייניה הוא שכשם שהיא מתפרצת – כך היא שוככת, ומי שהשתתפו בה שוכחים שנטלו בה חלק. כאילו יצא מתוכם הדיבוק המתעתע – והם שבים להיות אזרחים שפויים ותקניים. פרופסור סטנלי כהן (זכרו לברכה) זיהה והגדיר

מרץ 14, 2016

אי אפשר שלא לנשום לרווחה נוכח היושרה הציבורית והמקצועית של המחלקה לחקירת שוטרים שהכריזה על דבקות בחובותיה על פי חוק גם נוכח התבטאות אומללה ומיותרת של המפכ"ל החדש, שלכאורה אותת למח"ש לנהוג כפי שהוא מתכוון: להתעלם מן החוק ולא לחקור תלונות אנונימיות על הטרדות מיניות שבוצעו על ידי שוטרים. האומץ לעמוד על האחריות המקצועית, על

פברואר 21, 2016

פסק דינו של מני נפתלי (אב הבית של מעון ראש הממשלה) צנח אל תהום הנשייה עוד בטרם יבשה הדיו. אבל באותו יום ממש בו ניתן פסק דין זה, פרסם בית הדין האיזורי לעבודה של נצרת פסק דין לא פחות חשוב מבחינה ציבורית ומשפטית כאחד. והפעם: התעמרות במוסד אקדמי, מכללת עמק יזרעאל. בינתיים, פסק דין זה

פברואר 12, 2016

בפסק הדין החשוב של בית הדין האיזורי לעבודה בירושלים בעניין מני נפתלי נגד מעון ראש הממשלה הוכיח המותב שיש שופטים בירושלים, והם אינם מתייראים מן השררה השלטונית. "מבחן בוזגלו" המפורסם יושם לתפארת, כשעל מעון ראש הממשלה הוחלו אמות המידה המשפטיות הרגילות, ונקבע שהוא לא עמד בהן. אך השופטת דיתה פרוז'ינין ונציגי הציבור נתן מזרחי ואליעזר

דצמבר 21, 2015

אפשר רק לברך על הנורמה הציבורית המתהווה, שנבחרי ציבור שמתגלה שנהגו באופן לא ראוי – מתפטרים מתפקידיהם, ואינם מחכים להרשעות פליליות, לאחר שנים של הכפשות ארסיות של מי שחשפו אותם. נכון, חבל שסילבן שלום חיכה שנה וחצי מיותרות וחבל שרעייתו נסחפה לאיומים מבישים, אבל טוב כך מאשר שידור חוזר של פרשיות איציק מרדכי, משה קצב

נובמבר 6, 2015

תגובה למאמרו של עמנואל גרוס "הבעיות בהצעה של מירב מיכאלי" http://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.2758616 אחרי כתבה המציגה את הצעת החוק למניעת כפיה מינית של חברות הכנסת מרב מיכאלי, זהבה גלאון ומיכלרוזין, פרסם פרופ עמנואל גרוס תגובה המבקרת את ההצעה ומוקפת אותה. בתגובה, פרסמתי בעיתון הארץ את הדברים הבאים, המנסים להסביר את ההקשר להבנת הצעת החוק ואת הגיונה. בהתייחסו

יולי 1, 2015

לא כל יום קורה בכנסת משהו טוב; לכן ראוי לעצור, לברך ולהתברך. בתוך מטח הצעות החוק והמדיניות המאיימות על הדמוקרטיה הליברלית ועל זכויות האדם, אישרה הכנסת בקריאה טרומית הצעת חוק שנועדה להגן על זכויות אדם ולחזק את כבוד האדם: הצעת החוק למניעת התעמרות בעבודה.[1] ההצעה, שהונחה על שולחן הכנסת על ידי מרב מיכאלי ביחד עם

אפריל 26, 2015

בערב יום העצמאות קיים ארגון בינ"ה טקס הקראת הכרזת המדינה. הטקס התקיים בהיכל העצמאות, בשדרות רוטשילד בתל אביב, שבו התקיים הטקס המקורי בה' אייר תש"ח, וארבע נשים הוזמנו למלא את מקומו של בן גוריון: לקרוא כל אחת רבע מן ההכרזה, ולהוסיף פרשנות (דרש) משלה. האירוע היה מרגש. פשטותו של הטקס המקורי דבוקה באולם הצנוע, קטן