General

April 22, 2016

בחודש שחלף מאז הירי של החייל בחברון הוצעו הסברים וניתוחים חשובים לתגובות השונות של הציבור למקרה. אני מבקשת להוסיף לניתוחים אלה מסגרת להמשגה שיש בה כדי לפתוח פתח לתקווה. תקווה זו קשורה באפשרות לשוחח במסגרת מושגית אחידה, שגם אם לא תוביל להסכמה מלאה, תוכל לפחות לפתוח שיח בינינו ולא רק ללבות מלחמה. אני מציעה שכל

April 2, 2016

לפני שבועיים פרסמתי כאן את תגובתי ל”ביקורת הספרים” של גבריאל בוקובזה, שהתיימרה “לשחוט” את ספרה הפמיניסטי המצוין של ד”ר ענת גור “גוף זר: הפרעות אכילה, פגיעות מיניות בילדות וטיפול מותאם”. בתקציר — הראיתי מדוע “ביקורת הספרים” אינה לגיטימית כי אינה מקצועית אלא מתנשאת, מתלהמת, תוקפת דחליל שאינו דומה לספר הנדון ומבטאת חרדות שוביניסטיות מובהקות, כמו

March 31, 2016

אז בסוף יוצא שהשרים נפתלי בנט ואביגדור ליברמן, גדולי המתלהמים והמסיתים, המלבים את היצרים האפלים, הם ה”ממלכתיים” מכל: הם דורשים לא לעשות לינץ’ ב”חייל היורה” ולא לשפוט אותו בככר העיר; לחכות למסקנות ההליכים הרשמיים. איך הצליחו למצב את עצמם כך? איך קורה שאנשים טובים מאמצים את התועבה הזו וקונים את הלוקש ומתהדרים ב”ממלכתיות” הפחדנית הזו?

March 29, 2016

כשפורסם סרטון הזוועה של “בצלם” המתעד הוצאה להורג של אדם חסר ישע, תהיתי ביני לביני כמה זמן ייקח עד שיתהפכו היוצרות, והתליין יהפוך לקרבן וגיבור; עד שאדם חמוש ובריא היורה למוות בפצוע השוכב למרגלותיו יקבל לגיטימציה. בטבח של ברוך גולדשטיין, בפורים של 1994, עברו שנים עד שהרוצח הפך ל”גבר” לא רק בקרב שוליים סהרוריים אלא

March 27, 2016

רצה הגורל ושני דברים “חדשותיים”, “תקשורתיים” התכנסו להם תחת גגו של יום אפור אחד: ההכרעה האם נשיא המדינה האנס, משה קצב, יזכה בשחרור מוקדם, והדיון הציבורי בסרטון המתעד בתמונות שאי אפשר להתכחש להם הוצאה להורג של שבוי חסר ישע בידי חייל ישראלי במסגרת מילוי תפקידו. אונס הוא מעשה נפשע ומחריד שיש להוקיע בכל לשון. כשאנס

March 25, 2016

  את המילה העברית החדשה “הסגברה” למדתי דווקא מסטודנט גבר, עמוס לאור שלמד אצלי בשנה שעברה בתכנית “תקנה”. על סמך בחינת מופעיה של המילה ברשתות אינרנטיות, עמוס מצא ש”הסגברה” היא המקבילה העברית ל”mansplaining”, ומשמעה כפול. במובנה האחד היא מתייחסת למקרים בהם גברים “מסבירים” לנשים, תוך התנשאות והקטנה — גם בהקשרים בהם הן בקיאות יותר מהם.

March 23, 2016

פניקה מוסרית היא חרדה היסטרית שאוחזת קבוצה בלא כל ביסוס אמפירי ממשי, ומובילה להתנהגות קיצונית עד כדי ציד מכשפות. אחד ממאפייניה הוא שכשם שהיא מתפרצת – כך היא שוככת, ומי שהשתתפו בה שוכחים שנטלו בה חלק. כאילו יצא מתוכם הדיבוק המתעתע – והם שבים להיות אזרחים שפויים ותקניים. פרופסור סטנלי כהן (זכרו לברכה) זיהה והגדיר

March 14, 2016

אי אפשר שלא לנשום לרווחה נוכח היושרה הציבורית והמקצועית של המחלקה לחקירת שוטרים שהכריזה על דבקות בחובותיה על פי חוק גם נוכח התבטאות אומללה ומיותרת של המפכ”ל החדש, שלכאורה אותת למח”ש לנהוג כפי שהוא מתכוון: להתעלם מן החוק ולא לחקור תלונות אנונימיות על הטרדות מיניות שבוצעו על ידי שוטרים. האומץ לעמוד על האחריות המקצועית, על

February 21, 2016

פסק דינו של מני נפתלי (אב הבית של מעון ראש הממשלה) צנח אל תהום הנשייה עוד בטרם יבשה הדיו. אבל באותו יום ממש בו ניתן פסק דין זה, פרסם בית הדין האיזורי לעבודה של נצרת פסק דין לא פחות חשוב מבחינה ציבורית ומשפטית כאחד. והפעם: התעמרות במוסד אקדמי, מכללת עמק יזרעאל. בינתיים, פסק דין זה

February 12, 2016

בפסק הדין החשוב של בית הדין האיזורי לעבודה בירושלים בעניין מני נפתלי נגד מעון ראש הממשלה הוכיח המותב שיש שופטים בירושלים, והם אינם מתייראים מן השררה השלטונית. “מבחן בוזגלו” המפורסם יושם לתפארת, כשעל מעון ראש הממשלה הוחלו אמות המידה המשפטיות הרגילות, ונקבע שהוא לא עמד בהן. אך השופטת דיתה פרוז’ינין ונציגי הציבור נתן מזרחי ואליעזר