פרשות קצב ורמון

March 27, 2016

רצה הגורל ושני דברים “חדשותיים”, “תקשורתיים” התכנסו להם תחת גגו של יום אפור אחד: ההכרעה האם נשיא המדינה האנס, משה קצב, יזכה בשחרור מוקדם, והדיון הציבורי בסרטון המתעד בתמונות שאי אפשר להתכחש להם הוצאה להורג של שבוי חסר ישע בידי חייל ישראלי במסגרת מילוי תפקידו. אונס הוא מעשה נפשע ומחריד שיש להוקיע בכל לשון. כשאנס

December 31, 2010

יום לאחר הקראת הכרעת הדין השיח הציבורי עסוק עדיין בעיכול ההלם והתדהמה; בקריאת תמצית הכרעת הדין ועמידה על הנקודות השונות המופיעות בה. אבל אין זה מוקדם מדי להכריז על חשיפת קלונם של הסנגורים של קצב, שהסתובבו בקרבנו כטווסים וזכו בשנים האחרונות ביוקרה והערכה שאין הם זכאים להן. פסק דינו של בית המשפט קובע בלשון שאינה

December 30, 2010

בית המשפט אמר את דברו: עדויותיהן של המתלוננות נגד משה קצב אמינות יותר מאשר עדותו של מי שהיה נשיא המדינה. למרות ההשהיות במסירת העדויות, חוסר הדיוק ואי ההתאמות – דברי המתלוננות אמינים יותר על השופטות והשופט מדבריו של אדם שהגיע לתפקיד הציבורי הרם ביותר במדינת ישראל. בית המשפט השתכנע מעל לכל ספק סביר שהאדם שכיהן

July 1, 2009

זו אינה רשימה של שמחה לאיד. חיים רמון אינו “אויבי”, ואני לא שמחה ב”נפילתו”. עם פרישתו מן הכנסת, אני מבקשת לחשוב על “הפרשייה” שלעולם תלווה את שמו ולהפיק לקחים לעתיד, לכולנו: כיצד, באמת מתגלגל בישראל סיפור של הטרדה מינית.  לפני שלוש שנים, בקיץ 2006, כשהתפרסם האישום כנגד רמון בתקיפה מינית, דומה היה שהאיש התגלה במלוא

September 10, 2008

כשראש הממשלה נאשם בכל עבירת הונאה וגניבה  שיש בחוק העונשין (כמעט); כששר האוצר לשעבר עומד לצאת בזול, בעיסקת טיעון, מגניבה מתמשכת מכל קופה אפשרית (כמעט); כששר המתמודד על ראשות מפלגת השלטון (מופז) יכול להיות חשוד בפשעי מלחמה – מה אני נטפלת לשר בלי תיק, מסכן, שבסך הכל מנסה לקעקע את שלטון החוק ולהחריב את פרקליטות המדינה

April 8, 2008

בסרבו להודות במעשה המגונה ובהטרדה המינית שנכללו בהסדר הטיעון, קצב דורש מן הפרקליטות להעז להעמידו לדין בעזרת עדות שהפרקליטות עצמה, כשניסתה להגן על הסדר הטיעון, הודתה בחולשותיהן, או- לרדת מן העץ ולוותר על התביעה. האם תעז הפרקליטות להתייצב בבית המשפט עם העדות שהיא עצמה פקפקה בהן, או שמא תיסוג ותוותר? לרגע נדמה היה שהמהלך הדרמטי

March 9, 2008

המשנה לנשיאת בית המשפט העליון, השופט רבלין, החליט לדחות את העתירות שבקשו שבג”ץ יקיים דיון נוסף בעניין מינויו של חיים רמון לשר בלי תיק ומשנה לראש הממשלה בממשלת אולמרט המכהנת. משמעות הדבר היא שבית המשפט העליון מסרב לשוב ולדון בשאלת הקשר בין הרשעתו הפלילית של רמון בביצוע מעשה מגונה, ובין החלטת הכנסת לאשר את מינויו של רמון

February 27, 2008

יש מצבים שהם בבחינת “lose-lose”: לא משנה אם המטוטלת תיטה לכאן או לשם – התוצאה אינה יכולה להיות “טובה”. במובן מסויים – זה היה דין העתירות לבג”ץ בעניין הסכם הטיעון שנחתם בין המדינה לבין מי שהיה נשיא המדינה, משה קצב. אילו התקבלו העתירות, היתה פרקליטות המדינה נאלצת לנהל תביעה בתיק המכיל אישומים חמורים ביותר, כשהיא

December 6, 2007

שלא כדרכי, החלטתי לקרוא את הטוקבקים לידיעה שהתפרסמה ב-Ynet על החלטת בג”ץ שלא לבטל את מינוי רמוןהחלטת ב”גצ לא לבטל את מינוי רמון לממשלה מיד בסמוך להרשעתו בפלילים בגין מעשה מגונה בקצינה צעירה. התרשמתי שהציבור המגיב מגלה פכחון ותבונה, לוקח בחשבון את הנקודות החשובות, ומייתר “דיון אקדמי” מקצועי נוסף. הכל מובן וברור לכולם – אפשר לנוח. יש מי שכותבים שפרידמן, שר

November 3, 2007

פרשת מעלליו המיניים של משה קצב (לשעבר נשיא מדינת ישראל) מלווה אותנו באינטנסיביות מאז קיץ 2006, כבר שנה ומספר חודשים (במדינה בה מלחמות, תנועות חברתיות, יוזמות שלום ומפלגות פוליטיות כולן באות, הולכות ונשכחות חדשות לבקרים – שנה ומשהו בעין הסערה נדמים כזמן רב מאוד ומותירים חותם שפניו לכאן ולכאן). אז מה היה לנו? תלונה של