נשיאה הצעיר של גאורגיה, סאקשווילי, נבחר בהתלהבות המונית אדירה; הכל רצו לראות בו את התקווה הגדולה לשינוי, ליציאה מן הבוץ הכלכלי והמדיני, לצעידה קדימה לקראת עתיד אחר. אך מאז בחירתו, סאקשווילי התפרסם בעיקר בנהנתנותו ובשחיתותו הגואה. על אחד ההרים המתנשאים מעל הבירה, טביליסי, הוא בונה לעצמו משכן נשיאות מלכותי, מנקר עיניים, וכספי סיוע והשקעה הזורמים לגאורגיה – נעלמים לכיסו העמוק, ולכיסיהם של מקורביו. המשק ממשיך לבוסס, הפערים בין המתעשרים החדשים ובין ההמונים הנמקים – גדלים, והיחסים עם רוסיה (שהכרחיים לגאורגיה כאויר לנשימה) – לא מתחממים. נסיון צבאי אין לסאקשווילי (גם הוא עורך דין, כמו ראשי מדינות אחרים…). כשהחליט לצאת למבצע צבאי קצר באמצע הקיץ, האמין שלא יתקל בתגובה חריפה מדי, ושתוך מספר ימים ישיב לגאורגיה את כבודה האבוד מול המורדים המציקים. הוא בנה על בת הברית האמריקאית, שכה טרח להשקיע בקשרים עמה (כן, גם הוא חבר נפש קרוב של בוש, וגם אותו בא בוש לבקר). כך יצא ל"מבצע צבאי" (שהופך למלחמה) ביומה הראשון של האולימפיאדה. וכמובן – הוא נהנה מתמיכה ציבורית מקיר לקיר, גם של גדולי מבקריו בגין השחיתות.

והנה – התגובה שממול חריפה יותר מאשר צפה; הקרבנות בשני הצדדים הולכים ומצטברים; ארצות הברית שולחת שליח, ועוד אחד (אבל נשיאה עסוק באולימפיאדה, שלא עלה בדעתו להחרים). ומתחשק לצעוק חזק, שישמעו גם בטביליסי: הביטו אלינו; בידקו מה קרה אצלנו בדיוק לפני שנתיים; עשו חושבים מהר, ועשו הכל כדי להפסיק את הלוחמה. לפני שעוד ועוד אזרחים (וגם חיילים) יצטרפו למעגלי החורבן והמוות. ובמקביל, עוברת המחשבה המצמררת: להיות כל כך דומים דווקא לגאורגיה, הלוא היא גרוזיה, השקועה כל כך עמוק בשחיתות שלטונית וציבורית? ואנחנו כל כך רצינו להיות ככל העמים המפותחים, הנאורים, המתוקנים. אכן, חומר למחשבה.

(אגב, לגופו של עניין נראה שיש מידה רבה מאוד של צדק בדרישתה של גאורגיה שרוסיה לא תתערב במתרחש בגבולותיה המוכרים. נכון שהיא מסרבת לאפשר לחבלים בדלניים להתנתק ממנה – אך כך נוהגות גם שאר מדינות העולם, לרבות תורכיה שכנתה האחת, ורוסיה שכנתה האחרת… למיטב הידוע – גאורגיה אינה מבצעת רצח עם ואינה פוגעת בזכויות אדם באופן המצדיק התערבות חיצונית, ולכן אין כל הצדקה לפלישה הרוסית.סביר מאוד להניח שגאורגיה צודקת, והרוסים חיפשו תירוץ לשוב ולהשתלט עליה, ולהשיב לעצמם את כבודם האבוד שלהם… אבל כפי שנכון היה גם במקרה של ההחלטה הישראלית להכות בארגוני הטרור בלבנון: לפעמים כדאי לא רק להיות צודק, אלא גם חכם… המחטף הצבאי שניסה סאקשווילי לבצע היה פזיז ונמהר, מכיוון שלצבאו אין שמץ של סיכוי מול הצבא הרוסי, שמזה שנים מחכה להזדמנות להכות בגאורגיה, המפגינה עצמאות ודמוקרטית יתר, לדעת הרוסים. וגם את זה צריך לקחת בחשבון…זה נקרא ריאל פוליטיק.)