המשא ומתן המדיני גוסס, השר סילבן שלום מואשם (על ידי אישה שזהותה לא נחשפה) בניצול מיני, תשעה קטינים שוב נאשמים באונס קבוצתי של ילדה בת 13 – אבל פרשת "אב הבית של שרה נתניהו" מסרבת לרדת מסדר היום הציבורי.

 שוב משק הבית של שרה נתניהו – לא נמאס כבר? למה להמשיך להטפל אליה? אוקיי, נניח שהיא לא נחמדה, אבל אי אפשר להניח לה ולצנעת הפרט שלה? ולשם מה עלינו לשמוע את הפרטים המביכים על טלפונים בשלוש בבוקר לנזוף על שקית החלב, ועל הטלת הפרחים על הרצפה כי לא היו מספיק טריים? ואיך זה קשור לבית הדין לעבודה? מה זה שייך לזכויות עובדים? מה פתאום הוא העז להקליט אותם? ככה נוהג עובד מסור? ואם היה לו כל כך רע – למה הוא לה עזב? למה התעקש להשאר? למה שתק כל כך הרבה זמן? למה ביקש קביעות?

 זו רוח הדברים שנושבת מכל עבר לתביעה שהגיש אב הבית של בית ראש הממשלה. אינני יכולה שלא להתכווץ מכאב. כאב נוכח "אונס שני" שהתקשורת מעבירה אדם שמתלונן על התעמרות בעבודה.

 אילו יכולתי לצעוק מן האות הכתובה הייתי צועקת זאת: אל תשפכו את התינוק עם מי האמבטיה! מרוב דאגה לפרטיותה של שרה נתניהו ולצנעת הפרט שלה – אל תרמסו את עדותו של מי שמעז לצאת אל המרחב הציבורי ולתאר לנו התעמרות שחווה ופגעה ברווחתו! לא שרה נתניהו היא שחשובה כאן; לא רק פרטיותה ולא נועם הליכותיה. העובד הנפגע לכאורה הוא שזכאי לתשומת לבנו, וביחד איתו – התופעה החמורה של התעמרות בעבודה.

לפני כשנה פרסם משרד התעשייה והמסחר דו"ח של מחקר מקיף על התעמרות בעבודה בישראל. מן המחקר מסתבר שכמחצית העובדים במשק הישראלי מעידים כי סבלו מפגיעה מסוג זה. זהו מספר אדיר של נפגעים. הדבר פגע בבריאותם, ברווחתם, בהנאתם מעבודתם, ביעילותם בעבודה, ובעקיפין – גם בכל הסובבים אותם, הן במקום העבודה, והן מחוצה לו, בשאר תחומי חייהם. מובן שהדבר פוגע גם בכלכלה (למי שזה עבורם השיקול המכריע).

 ואכן, כפי שמראים מחקרים בעולם, התעמרות בעבודה (המכונה באנגלית bullying, בריונות) פוגעת בדימוי העצמי של עובד, בהערכתו את יכולת התיפקוד שלו, בשמחת חייו – ולכן גם בביצועיו בעבודה ובכל תחומי חייו. היא מובילה במקרים רבים מאוד לתופעות כמו אבדן שינה, עליה או ירידה במשקל, עליית לחץ הדם, דיכאון, פגיעה במערכת החיסונית, ולכן גם סיכון מוגבר לתאונות, לאי הבנות, סכסוכים, גירושין וכדומה.

 אף שרבים ורבות מאוד מאיתנו סובלים או סבלו מהתעמרות – או לפחות נכחו באדם קרוב סובל ממנה – כחברה עדיין איננו מזהים את הבעיה כתופעה חברתית רחבה. כשאנו שומעים סיפור של מי שטוען שנפל קרבן להתעמרות בעבודה איננו יודעים לזהות שזה מה שזה, ואנו מפקפקים ומטילים ספק בכל היבט אפשרי – בעצם אפשרותה של ההתרחשות, בסבירותה, באמינותו של המדווח, בחשיבות הדיווח, בעוצמת הפגיעה, ביכולת או הצורך להתערב. ממש בדיוק כפי שנהגנו לעשות נוכח מי שהתלוננו שנפלו קורבן לאלימות במשפחה, או אונס, או הטרדה מינית.

 נכון, התעמרות בעבודה אינה (בהכרח) תופעה מגדרית, אבל היא תופעה רחבה, רווחת, פוגענית והרסנית, שאנו מסתכלים על ריבוא מופעיה – ולא יודעים לראות, לזהות, לכנות בשם ולהבין. לכן חשוב כל כך להקשיב לסיפורו של אב הבית של בית ראש הממשלה, וללמוד את הפרטים. נכון, כמו בכל סיפור אנושי יש הרבה גורמים מתערבים ש"עושים רעש" ומקשים להתמקד בעיקר. אבל כפי שלמדנו לזהות סיפור של הטרדה מינית, או אלימות במשפחה, בין שזה עוזרו הקרוב של ראש הממשלה או שר בכיר – הגיע הזמן ללמוד לזהות סיפור של התעמרות בעבודה, בין שהוא מתרחש בבית ראש הממשלה ובין שבכל מקום אחר.

בסיפורו של אב הבית של בית ראש הממשלה ישנו עובד המנסה לעשות את עבודתו כדי להתפרנס, לזכות ביציבות וביטחון תעסוקתיים, ולהעניק לחייו משמעות וערך. הוא אינו עובד מושלם, ולכן מדי פעם הוא שולח שקית חלב במקום חלב בקרטון, או קונה פרחים שאינם די טריים. בתגובה, הוא נתקל מדי פעם בהתייחסות מעליבה, משפילה, תוקפנית, מערערת, אשר חותרת תחת בטחונו העצמי, שמחת החיים שלו, דימויו, פרנסתו, בריאותו וכן – כבוד האדם. התייחסות אחת כזו מן המעסיק אינה גורמת לכל אלה, אך הצטברות של התייחסויות כאלה לאורך זמן בהחלט פוגעת, מזיקה, הורסת. עובד שנתקל בכל אלה בהחלט זכאי להקליט התייחסויות המהוות התעמרות, כדי שיוכל להוכיח שאכן התרחשו. בשום פנים ואופן אין להאשים אותו שלא עזב את מקום עבודתו, שלא הבין מהר מספיק מה מתרחש, או שניסה להתאים את עצמו לדרישות ולשמר את הדימוי ש"הכול בסדר". כי ככה נוהגים עובדים הסובלים מהתעמרות בעבודה. מאוד בדומה לנשים מוכות, או למי שסובלות וסובלים מהטרדה מינית. בדיוק כשם שלמדנו לא לשאול נאנסות למה לא נאבקו, ונשים מוכות למה לא עזבו – כך יש ללמוד לא לשאול קרבנות של התעמרות בעבודה למה היו קורבנות.

 סיפורו של אב הבית של בית ראש הממשלה חשוב. לא כדי לפתוח דיון נוסף באשתו של ראש הממשלה, אלא כדי לפתוח דיון ציבורי נחוץ וחיוני בתופעה הקשה של התעמרות בעבודה, בקורבנותיה, ובתגובתנו כחברה.

 ספר חדש שיצא לאחרונה מציג את ההתעמרות בעבודה בישראל בפרוטרוט, ואם נרצה – הוא יכול להיות תחילתו של דיון יסודי ומשמעותי בתופעה הקשה הזו. ספרו של איתן מאירי, "המגפה השקטה במקומות העבודה: התעמרות, הצקה, התנכלות, התעללות פסיכולוגית".