העיתונאית יעל געתון חשפה היום בוואלה (משום מה במדור "תרבות") כי תסריטאית התלוננה על בכיר לשעבר בקשת שהטריד אותה מינית. לדבריה, הבכיר דרש ממנה לקיים איתו קשר מיני, והתנה את פיתוח הסדרה שיצרה עבור קשת בהסכמתה לקשר מיני זה. מכיוון שהיתה צעירה ושבירה, והפקת הסדרה היתה חשובה לה מאוד, היא נכנעה לדרישותיו. עוד טענה שלאחר שבעה חודשים, כשלא יכלה להמשיך עוד בקיום הקשר המיני שגרם לה תחושות קשות של השפלה ועוגמת נפש, הבכיר בקשת הפסיק את תהליך ההפקה. את התלונה הגישה התסריטאית לחברת קשת בשנת 2014, אך מיד חזרה בה וכתבה שאינה יכולה לעמוד בניהול הליך של תלונה.

קשת, לטענתה, שכרה את שירותיהם המשפטיים של שני משרדי עורכי דין (!), ואלה קיימו עבור החברה הליך בירור. קשת טוענת שמסקנות ההליך הובילו אותה להחליט שלא היו יחסי מרות בין התסריטאית והבכיר, ולכן (ככל הנראה) לא היתה הטרדה מינית, ו/או קשת לא ראתה את עצמה אחראית להתרחשות (קשת אינה מפרטת מה לשיטתה משתמע מהעדר יחסי המרות, ולכן נותר רק לנחש). עם זאת, בתיקו של הבכיר נרשמה נזיפה חמורה.

עם חשיפת שלל הפרשיות הקשות שבהם מעורבים בכירים בקשת, מנכ"ל קשת, אבי ניר, כתב ופרסם את הדברים הללו:

"חשוב לי, בשמי ובשם ההנהלה להשמיע קול ועמדה ברורים בנושא: בקשת מתקיימת ותמשיך להתקיים תרבות ארגונית של כבוד והערכה לכלל העובדים. נשים וגברים כאחד; במקרים בהם נודע לנו על התנהגות שאינה ראויה, ערכנו בדיקה מעמיקה ופעלנו בצורה מידית המתחייבת מן הבירור. כך נהגנו, כך אנו נוהגים בימים אלו וכך ננהג בעתיד, תוך קיום הליך בדיקה הוגן, תקין ויסודי, הנתמך בעובדות ונשען על ערכי הארגון… הימים האחרונים מחייבים אותנו לבחון את עצמנו ולוודא מעל ומעבר לכל ספק שאנו פועלים כראוי. כך נעשה".

דבריו של ניר נוגעים ללב, והלוואי והיה להם קשר למציאות. למרבה הצער, על פי המדווח בוואלה, דברים אלה הם טיוח שאין בו ממש. על פי המתואר בכתבה, קשת לא פעלה על פי החוק, והיא חשופה לתביעה כספית שיש לקוות שהמתלוננת תמצא כוח להרים ולנהל לפני תום תקופת ההתיישנות.

על פי המתואר במכתבה של המתלוננת, מה שהבכיר של קשת ביצע בה הוא סחיטה מינית באיומים. זוהי עבירה חמורה מאוד על פי חוק העונשין, והחוק למניעת הטרדה מינית קובע כי היא מהווה הטרדה מינית אסורה (סעיף 3(א)(1) לחוק למניעת הטרדה מינית). ברגע שהבכיר נתן לתסריטאית להבין שאם היא לא תשכב איתו הוא יפסיק להפיק את הסדרה שלה — הוא ביצע את עבירת הסחיטה המינית באיומים המהווה הטרדה מינית אסורה. העבירה היתה מושלמת גם אלו התסריטאית לא שכבה איתו בפועל. העובדה שהיא שכבה איתו בניגוד לרצונה, מתוך כניעה לאיומיו, והעובדה שהפקת הסדרה הופסקה כשהיא חדלה לשכב איתו — מחזקות את טענתה על האיום הפלילי  (כל זאת, כמובן, בהסתמך על דבריה בתלונה שהגישה לקשת).

הסחיטה המינית באיומים שביצע בכיר קשת פוגעת בכל ערכיו המוגנים של החוק למניעת הטרדה מינית: בכבוד האדם, בחירותו, בזכות לפרטיות, ובזכותן של נשים לשוויון, ולכן זוהי התנהגות אסורה על פי החוק.

לגבי הטרדה מינית אסורה כזו, סעיף 7 לחוק למניעת הטרדה מינית קובע שאם היא התרחשה "במסגרת יחסי עבודה", המעביד של המטריד אחראי לה (אחריותו היא אזרחית ולא פלילית). אין זה משנה אם המתלוננת היא עובדת של המעביד, או עובדת קבלן, לקוחה, ספקית, או קשורה בכל סוג של קשר מקצועי עם העובד. כל מה שהחוק דורש הוא שהמטריד פעל מטעם המעביד במסגרת יחסי עבודה.

על פי תיאורה של התסריטאית, אין ספק שהמטריד פעל מטעם קשת במסגרת יחסי עבודה. לכן אין ספק שקשת היתה אחראית להטרדה המינית שהוא ביצע על פי התלונה.

משמעות הדבר היא שעל קשת היה לברר את התלונה, להעמיד את הבכיר להליך משמעתי, ובשל חומרת הפגיעה – להתייחס להליך ברצינות רבה. במקביל, על קשת היה לטפל במתלוננת, לתמוך בה ולעזור לה לחזור למצב תפקודי. כמובן, בשל מצבה המעורער של המתלוננת, שמנע ממנה להמשיך בתלונתה, צריך היה קודם כל לסייע לה להתאושש ולהשיב לעצמה את כוחותיה, ואז לנהל את ההליך המשמעתי, תוך הסתמכות על עדותה.

על פי הכתבה, נראה שקשת לא עשתה אף אחד מאלה, ולכן לא מילאה את חובותיה על פי חוק. לכן התסריטאית רשאית, על פי חוק, לתבוע את קשת ולדרוש פיצוי הן על עצם ההטרדה המינית, והן על הטיפול הלקוי שלא עמד בדרישות החוק.

זאת ועוד, על פי סיפורה של המתלוננת, הבכיר גם התנכל לה לאחר שהטריד אותה מינית: הפסקת ההפקה היא פגיעה עקב ההטרדה המינית, ולכן התנכלות אסורה. גם בכך לא טיפלה קשת, על פי המתואר. לכן גם על כך התסריטאית זכאית לתבוע פיצויים.

חיזוק לטענותיה של המתלוננת ולדברים שנכתבו כאן אפשר למצוא בנזיפה החמורה שנרשמה בתיקו של הבכיר. טענתה של קשת כאילו לא ראתה את עצמה אחראית להטרדה המינית מופרכת על ידי העובדה שמנכ"ל החברה מצא לנכון לרשום בתיקו של הבכיר נזיפה חמורה. אם קשת אינה אחראית להטרדה — מנין לה הזכות לנזוף בבכיר? על מה ולמה הנזיפה החמורה? השכל הישר אומר שאם היתה נזיפה חמורה – אזי שברור לקשת שנעשה משהו שלא היה צריך להעשות, ושהיא אחראית לו וצריכה לנזוף בגינו. אילו קנתה קשת את סיפורו של הבכיר שמדובר ברומן בהסכמה בין שני בגירים — אין שום סיבה בעולם לנזוף בו בחומרה. ההיפך הוא הנכון: נזיפה חמורה במקרה כזה היא חדירה לפרטיות והשלטת חומייניזם מפחיד. אז אם לא מדובר ברומן בהסכמה, וקשת מגיעה למסקנה שנעשה מעשה שלא צריך היה להעשות — לא היה נכון להסתפק בנזיפה חמורה בתיק. העונש שחוק העונשין קובע לסחיטה באיומים הוא תשע שנות מאסר. נזיפה חמורה בתיק האישי, שאפילו לא פורסמה ברבים, היא צחוק מן העבודה, ולא מצדיקה את מכתבו הצדקני של מנכ"ל קשת וטענתו כאילו זהו מקום עבודה מכבד אשר פועל על פי החוק למניעת הטרדה מינית.

הטענה בדבר תוצאות בדיקת הפוליגרף אינה ראויה להתייחסות, הן מפני שלא ברור מי ערך את הבדיקה ומה היו השאלות שנשאלו, והן משום שגלוי וידוע לכל שיש אנשים שמצליחים להכות את השיטה ולרמות את הפוליגרף. וחזקה על בכיר בקשת שהוא בעל כישורים לעבוד על מכונה, או לסחוט ממנה את מבוקשו.