הכל על הכבוד (בלוג)

ספטמבר 9, 2011

במהלך יולי ואוגוסט ראינו את מעמד הביניים, נאבק על רווחתו, על זכותו לא רק לשרוד, אלא לפרוח; זהו בדיוק מאבק על כבוד מחיה. כבוד המחייה מתייחס לכבודו של כל אדם כפרט אנושי ייחודי, בעל יכולות ייחודיות, צרכים ייחודיים, כישורים ייחודיים וזכויות להביא את ייחודיותו החד-פעמית לידי ביטוי ומימוש. שאלת הכבוד שהמחאה החברתית של ישראל, קיץ 2011, העלתה על סדר היום היא – האם הגיע הזמן שישראל תהפוך (או תשוב להיות) חברת כבוד מחיה, ואם כן – כיצד יש להגדיר את סדר העדיפויות כדי לשאוף לכבד את מירב הפרטים בחברה על פי הגדרותיהם את עצמם. ואולם השלטון אינו מגיב לשיח הכבוד הסגולי וכבוד המחיה, ומציע פתרון שונה: הוא עושה כל שביכולתו כדי להחזיר את הציבור הישראלי לשיח הדרת-הכבוד הלאומי (national honor). זהו שיח של סכום אפס: או אנחנו או הם; או שנזכה, או שנפסיד. זהו שיח מפחיד ומאיים, המרחיק ומפריד בין קבוצות אנושיות. מעל לכל, זהו שיח המתייחס לקבוצות לאום, ומדחיק את הפרטים האנושיים, את צרכיהם, שאיפותיהם וחלומותיהם. הוא מוחק את כבוד המחיה ואף את הכבוד הסגולי. בשיח בו "הם" מאיימים "עלינו", על כל פרט להתגייס, לוותר על צרכיו וחלומותיו, ולהקריב את רווחתו ואף את חייו. התכלית שקופה: לקרוא את כולנו לדגל הדרת-הכבוד הלאומית, ולהשכיח את התביעה לשיח כבוד המחיה והכבוד הסגולי. ההחלטה איך להגיב היא בידינו.

אוגוסט 6, 2011

מחאת האוהלים אינה מחאה בגין פגיעות בכבוד סגולי; זו אינה מחאתם של מי שסובלים דיכוי אכזרי בידי שלטון טוטליטרי אלים, או חרפת רעב. מחאת ישראל של 2011 היא מחאה ציבורית רחבה מאוד בדרישה להכרת המדינה בכבוד מחייתם של תושביה: דרישה שהמדינה תאפשר להם לא רק לשרוד, אלא גם לפרוח. דרישה להכרה בכבוד מחיה אינה פינוק או ניוון; היא מעידה על בגרות ציבורית והכרה בריאה בערך עצמי. זו מחאה שאינה מסתפקת במינימום ההשרדותי, ותובעת שהמדינה תביע מחויבות לזכות ההגדרה העצמית של כל פרט בהתאם לכישוריו, שאיפותיו והשקפת עולמו. זוהי מחאה אופטימית וציונית; היא שואפת לממש את חזונו של הרצל בדבר חברה חכמה, המשגשגת משום שהיא מאפשרת לכל חבריה למצות את הפוטנציאל האנושי הייחודי הגלום בהם.

נובמבר 26, 2009

 – הערה שהוספה מקץ מספר ימים: דומה שהביקורת הציבורית עזרה, והפרסומת מזהירה עכשיו ש"אלכוהול שותה לך את החיים" (לא את הכבוד).  הרבה יותר טוב! בימים האחרונים אנו מוצפים ומוצפות בפרסומות החדשות המזהירות אותנו ששתיית אלכוהול "שותה לנו את הכבוד". אם אנחנו בחור צעיר – היא גורמת לנו להתדרדר לקטטות רחוב מיותרות ולאבד את הדייט החם

ינואר 18, 2009

ראש ממשלת ישראל (עדיין, למרות הכל) אהוד אולמרט, מרוצה: הוא חש שהסיר מעליו את כתם הקלון שדבק בו במלחמת לבנון השניה (2006), ועתה הוא יכול לזקוף את גוו ולהישיר את מבטו. הדרת-כבודו  (honor) הושבה לו, והוא שוב יכול להסתובב ביננו כאחד האדם, כלומר כגבר ישראלי מאצ'ו; "ווינר", בעברית צחה.  על פי הדיווחים בתקשורת, אולמרט אינו לבד.

אפריל 19, 2008

בחדשות מדווחים שתושבי ישראל הוציאו עד כה מליארד וחצי שקלים על מזון לחג הפסח. ועוד היד נטויה. ומי יודע כמה על מתנות לחג, בגדי חג, ביעור החמץ וכרטיסי הטיסה לחו"ל. ובליל הסדר, כבכל שנה, עם ישראל מתכנס לבתיו, למשפחותיו, קורא בהגדתו, ואוכל את מנותיו להתפקע. אומרים שהישראלי/ת היהודי/ה הממוצע/ת עולה בפסח שניים וחצי קילו. וברחובותינו

מאי 16, 2006

 הזכות הבסיסית לבחור (או לא לבחור) בבן או בת זוג כפי חפצו של אדם, להנשא או שלא להנשא לה או לו, לחיות או שלא לחיות יחדיו, ולהקים או שלא להקים משפחה (בכל מובן שהוא), זכות זו היא חלק בלתי נפרד מכבודו הסגולי (dignity)של כל אדם באשר הוא אדם. חופש בחירה זה הוא חלק אינטגרלי של 

מאי 14, 2006

חוק טל נחקק בשנת  2002, אך התקנות מכוחו, שנועדו להסדיר את אפשרות גיוסם של תלמידי הישיבות, או את שילובם בשירות אזרחי, טרם תוקנו. שר הביטחון היה עסוק, בארבע  השנים שחלפו, בדברים חשובים יותר מאשר מילוי אחר הוראות החוק. אבל על כך אין להעניש את החוק, התבשרנו על ידי בית המשפט העליון – תקלה טכנית. קורה.

דצמבר 13, 2005

העותרים, אזרחית ואזרח המדינה וגופים ציבוריים, טענו שהקיצוץ הדרמטי בהבטחת  ההכנסה פגעו בזכותם של אזרחים רבים להתקיים קיום של כבוד, המובטח להם מכוח חוק יסוד כבוד האדם וחירותו. ברק קבע כי הקיצוץ אכן רושש את העותרים ורבים כמותם, הותיר בידיהם הכנסה שלא ניתן לכסות באמצעותה הוצאות קיום בסיסיות ביותר, ואולם אין בכך כדי להוכיח שכבודם

אוקטובר 13, 2005

לערב ראש השנה בחר עיתון מעריב לפרסם כתבה גדולה וצבעונית על תופעה חברתית מעניינת: גברים ישראלים מזדקנים (או נכים) המשתקעים בחוף תאילנדי, בו הם קונים בזיל הזול נשים מקומיות צעירות המספקות להם שירותי מין כאוות נפשם, כמו גם עיסויים, רחצות של כל חלקי הגוף וכל סוג של תפנוק גופני שניתן לדמיין. על פי הכתבה, הנשים

אוגוסט 17, 2005

ארוכה, ארוכה מאוד היא רשימת חטאיהם של מנהיגי המתנחלים. במשך מספר עשורים יצרו, הנהיגו וליבו ישראליות יהודית פונסמנטליסטית יהירה, אנוכית, מנצלת ואכזרית. ליבם גס בעצם קיומה – שלא לומר זכויות היסוד – של האוכלוסיה הפלסטינאית, כמו גם בישראליות הדמוקרטית השפויה. עכשיו, אחרי שהעבירו את השיח הקולקטיבי לפסים גזענים (ה"יהודי/ת" מחק מן הלקסיקון את ה"ישראלי/ת") הם