לצד פעילות פמיניסטית ציבורית ענפה מאז שנות ה-80 של המאה העשרים, קמיר מפתחת פמיניזם ישראלי ייחודי, "פמיניזם כבוד אדם וחוה", המגדיר מחדש תובנות רבות של הפמיניזם ה"רדיקלי" (פמיניזם של שליטה) במושגים של כבוד.
הפמיניזם הרדיקלי חושף ומנתח את האופנים שבהם החברה, באמצעות מנהגים, נורמות, שפה, דת, תרבות ומשפט, מָבְנָה נשים ונשיות, מייצרת דפוסים וכלים של שליטה בהן, ומכוננת את המציאות ההגמונית של היררכיה מיגדרית, בה גברים שולטים בחברה ובמוסדותיה ונשים מוּדָרות ממוקדי הכוח. קמיר מצביעה על דפוסי הדרת-הכבוד (honor) של חברות פטריארכליות כגורם מרכזי וכלי יעיל להטמעת דפוסים, מנגנונים והשקפות עולם המנציחות את שלטון הגברים בנשים. מחקריה מגדירים כלים ודרכים לזהות מנגנוני הדרת-כבוד פטריארכליים כפי שהם באים לידי ביטוי בפרקטיקות חברתיות, תרבותיות ומשפטיות. פמיניזם כבוד אדם וחוה מוצג בפירוט בשורה של מאמרים וספרים, האחרון בהם הוא הספר משנת 2024 "לקראת הגל הבא: פמיניזם מן היסוד".
הספר "פמיניזם, זכויות ומשפט" נכתב בשנת 2001 על סמך קורס ששודר באוניברסיטה המשודרת של גלי צה"ל, ומהווה טקסט מבוא ללימודי פמיניזם. הספר "לקראת הגל הבא: פמיניזם מן היסוד" ראה אור בשנת 2024 והוא מציג את צורות החשיבה הפמיניסטיות המגוונות (פמיניזם ליברלי, תרבותי, רדיקלי, הצטלבותי, וגם פמיניזם כבוד אדם וחוה). עוד מכיל הספר פרק ראשון המציג את הפטריארכיה כמבנה חברתי תרבותי, פרק על הדרת נשים בישראל, ונספח על החוק למניעת הטרדה מינית.
מאמרים רבים והספר "כבוד אדם וחוה: פמיניזם ישראלי, חברתי ומשפטי" (2007), מציגים ומדגימים את השימוש בכלי תאורטי מקורי, "מודל לניתוח פמיניסטי רב ממדי", לפיתוח טיעונים פמיניסטיים, שיכלולם ובחינתם. לצד הניתוח, הפרסומים השונים מציעים דרכים פמיניסטיות לשינוי הסדרים חברתיים ומשפטיים כדי לקדם זכויות נשים ולאפשר מימוש צרכים ושאיפות של נשים.
חלק מן הפרסומים כוללים הצעות לחקיקה קונקרטית. המאמר "איזו מין הטרדה", שנכתב בשנת 1997, הכיל את הצעת החוק למניעת הטרדה מינית, שהפכה לחוק למניעת הטרדה מינית. המאמר "יש סקס אחר" שנכתב בשנת 2003 הכיל את הצעת החוק למניעת כפייה מינית, שהונחה על שולחן הכנסת על ידי חברת הכנסת אתי לבני, ולאחר מכן, בנוסחים משוכללים יותר ויותר, על ידי חברות הכנסת זהבה גלאון (2006) ומירב מיכאלי (2015).