כללי

יוני 5, 2007

כולנו יודעים שמלחמת ששת הימים היתה קצרה עד כדי סחרור – וידאנו את הזכרון הלאומי בשם שהענקנו לה. כולנו יודעים גם שהכיבוש הישראלי הוא הארוך ביותר בעולם בן זמננו – הן אנו "חוגגים" לו ארבעים שנה. אבל איך זה קרה?? מהקצרה ביותר – לארוך ביותר?? מדינת ישראל מתגאה באוכלוסיתה הצעירה (כידוע, בזכות "המאבק הדמוגרפי" אנו מביאים

יוני 2, 2007

  הספר החדש, הממשיך את הספר שאלה של כבוד: ישאליות וכבוד האדם, מתאר ומפתח פמיניזם ישראלי השייך לכאן ולעכשיו; זהו פמיניזם המושתת על ערך הליבה של החברה הישראלית, כבוד האדם, ומתפתח בדיאלוג קרוב עם חוק היסוד. הספר מנתח רצח נשים על רקע כבוד, אונס, הטרדה מינית, הטרדה מאיימת, פורנוגרפיה ובחירה בשם משפחה. ניתן לרכוש בהוצאת

יוני 1, 2007

שופט בית המשפט המחוזי שלי טימן בוקר לאחרונה על שהוא מקל ביותר עם עברייני מין ואינו מפצה את קורבנותיהם. הממצאים, המסתמכים על גזרי הדין שניתנו על ידי השופטים השונים, הוצגו בדיוניה של ועדת הכנסת לטיפול בסחר בנשים בראשותה של ח"כ זהבה גלאון. השופט טימן נבחר על ידי לשכת עורכי הדין לשמש כיו"ר הפנל על הטרדה

מאי 30, 2007

חיים רמון הורשע בביצוע מעשה מגונה באישה (צעירה מאוד) שהכיר במסגרת מקום העבודה וששרתה בתפקיד נמוך בדרגתו המקצועית לאין שיעור מזה של השר. מעשהו הביע אגוצנטריות, כוחנות, חוסר רגישות לזולת וניצול לרעה של מעמדו. בית המשפט קבע כי במהלך הבירור המשפטי רמון לא אמר אמת, ועשה ככל אשר לאל ידו כדי להכפיש את המתלוננת, שדיברה

מאי 23, 2007

אז מה יש לנו בסיפור של רות ונעמי? שתי נשים השבות לאחר שנות העדרות לכפר מולדתה של המבוגרת מביניהן. ללא גברים (כולם מתו באורח מסתורי) – הן עניות מרודות ונטולות כל. הן נאלצות לאסוף שיירים ולהתפרנס מטוב ליבם של אחרים. הסיכוי היחיד להשרדותן הוא פעולה מושכלת ומשותפת: המבוגרת מנחה את הצעירה, מדריכה אותה, מעתירה עליה

מאי 16, 2007

יום ירושלים היום; ברדיו בטח שירי ציון הלא תשאלי, עומדות היו רגלינו בשעריך וגבעת התחמושת, ועל כל גבעה ותחת כל עץ רענן – טקסים וחגיגות. ארבעים שנות איחוד ונצח. ומן השמיים יורד מבול. פשוטו כמשמעו. נפתחו להן הארובות הקמצניות האלה, ושופכות כל מה שיש להן. ויותר. באנגלית, כשרוצים להגיד שהתקלקלה למישהו החגיגה, אומרים שירד לו

אפריל 14, 2007

עוד זווית אחת לחשוב על השאלות: מה קרה לנו? היכן אנחנו? למה? איך הגענו לכאן? כזכור, הנשיא האמריקאי קנדי הציע לבני ארצו לא לשאול "מה יכולה המדינה לעשות בשבילי?" אלא "מה אני יכול/ה לעשות עבור מדינתי?"היום למדתי שהנשיא האמריקאי ריגן הציע "שיפור": לא עוד "מה יכולה המדינה לעשות עבורי?", אלא "מה אני יכול/ה לעשות עבור עצמי?"ניסיתי

אפריל 12, 2007

בהצגה המצויינת שמעלה תאטרון החאן הירושלמי, המצליחים, מסבה משפחה ישראלית יהודית לשולחן הסדר. הם הדורים במיטב מחלצותיהם ושפתותיהם נוטפות דבש. בכיפות צחות לראשיהם, הם מברכים על המזונות, אלה את אלה, את אביהם שבשמיים. הם מנעימים זמירות, מספרים ביציאת מצריים ומיטיבים לבם בסעודה. וכל זאת על גבן של נערות זרות, חסרות אונים, הכלואות בידיהם והם מוכרים

מרץ 19, 2007

בהיותו שר המשפטים ובמסגרת פעילותו הציבורית והממלכתית כשר בממשלה, החדיר חיים רמון איבר מאברי גופו (לשונו) אל תוך פיה של אישה שלא הסכימה לכך. כשהגישה תלונה על ביצוע מעשה מגונה בגופה, רמון הכחיש, תקף אותה, ובזבז משאבים אדירים של המדינה ושל הציבור. הוא לא העלה על דעתו להתנצל והשתמש בכל כלי שעמד לרשותו (ואלה היו

מרץ 14, 2007

מצחיק, משעשע, מתחכם, יופי. אבל גם קצת מעצבן. כי מרוב התגודדות על המתלוננות ותלונותיהם, עלול הציבור לשכוח את המציאות האפרורית אך החשובה שמכת המדינה אינה התלונות אלא דווקא ההטרדות עצמן. מרבית הנשים, אם לא כולן, הוטרדו או יוטרדו בימי חייהן. רבות הוטרדו או יוטרדו הרבה יותר מפעם אחת. מרביתן, למרבה הצער, לא התלוננו וכנראה גם