ושוב – סוללה של עורכי דין, גברים נכבדים בגיל העמידה, ניצבת מול שלושה שופטים של בית דין צבאי, אף הם גברים נכבדים בגיל העמידה, ומשתדלת עבור האלוף יצחק מרדכי, גבר נכבד בגיל העמידה. עורכי הדין (הגברים הנכבדים בגיל העמידה) מציפים את בית המשפט במלל צדקני שאין לו קץ, השופטים (הגברים הנכבדים בגיל העמידה) בולעים אותו בשקיקה מזדהה, וכולם יחדיו עוטפים את מרדכי (הגבר הנכבד בגיל העמידה) במעטפת סמיכה של אהדה, הבנה, אמפתיה, וסלחנות. וכאיש אחד הקליקה מחליטה לחוס על כבודו של מרדכי, לתפארת כבודם של כל הגברים הנכבדים בגיל העמידה. התמונה מוכרת. רק לפני מספר ימים היה זה השופט אמנון שטרסנוב מול עורך הדין אביגדור פלדמן בענינו של עאטף זאהר. סמיך. דביק. ומחליא.
 
רק פרט שולי אחד נשכח בכל השמחה הנכבדת הזו של הגברים הנכבדים בגיל העמידה: החיילות, הנשים הצעירות, שהותקפו, נוצלו, הושפלו ובוזו על ידי הגברים הנכבדים הללו. הנשים שנפגעו, ושילמו מחירים כבדים על לא עוול בכפן. כך, למשל, החיילת שאיציק מרדכי פיתה לביתו בכחש, הופיע בפניה עירום לאחר מקלחת, ניסה לדחוק את עצמו בכוח אל תוך גופה, והגיע לפורקן מיני על בגדיה רק מפני שלא הצליח לעשות זאת בתוך גופה. כך למשל, החיילת שעאטף זאהר דחק את עצמו אל תוך גופה שוב ושוב ושוב, תוך כדי קללות והשפלה ושימוש בכוח. אבל למה לזכור את החיילות, כשעורכי הדין (העובדים, כזכור, תמורת תשלום נכבד), מציעים לשופטים קרבנות מוצלחים הרבה יותר: הנאשמים האומללים, הנכבדים, שהתביעה הצבאית רודפת אותם ומבקשת לגזול מהם את הישגי חייהם. עורכי הדין מגישים לשופטים על מגש של כסף קורבנות שקל לשופטים להזדהות עמם, ואלה אכן מזדהים ובולעים בכל פה. ומזכים. כי אחרי הכל, הרבה יותר קל לגבר נכבד בגיל העמידה להזדהות עם הקרבן איציק מרדכי, מאשר עם החיילת לה גרם נזק, אולי לכל החיים.
 
אבל מעבר לטקסי האחוה הגברית הללו, המתרחשים בחסות בתי הדין הצבאיים, על מה, בעצם, אנחנו מדברים? על אדם שביצע מעשים חמורים, מחפירים, שיש עמם קלון, תוך ניצול בוטה וציני של דרגותיו הצבאיות. הוא ביצע את המעשים בפקודות שהיו כפופות לו, תוך ביזוי המדים, הדרגות, והצבא אותו הם מייצגים. הצבא שלנו, אזרחי המדינה ואזרחיותיה. הוא מעולם לא הביע חרטה ולא ביקש סליחה; הוא הקשה על חייהן של המתלוננות לאורך כל הדרך וגרר אותן שנים בערכאות משפטיות. וחשוב מכל: משום ההתחשבות בכאבו הנורא על כך שמעשיו נחשפו ברבים – הוא יצא מבית המשפט שהרשיע אותו ללא כל עונש. במקום לשבת בבית הכלא, כפי שראוי היה לו, האיש יצא מבית המשפט כחתן מחופתו – חופשי להמשיך את חייו. ולהמשיכם כאלוף בצבא העם והמדינה. למרות הנזק שגרם, למרות הניצול שניצל, למרות הביזוי שביזה את המדים, את הדרגות ואת הצבא. למרות הדוגמא האישית המבחילה שהציג כמפקד. והנה עתה יש לשוב ולהתחשב בו, שכן טרם התחשבנו מספיק ברגשותיו ובכאבו. כאבו, כזכור, על שמעשי הניצול והפגיעה שלו נחשפו ברבים. (לפחות חלק קטן מהם..)
 
מדוע הועמד מרדכי להליך של הורדה בדרגה? כי הצבא טוען שאדם שהשתמש לרעה בדרגותיו כדי לבזות, להשפיל, לתקוף, לסכן ולפגוע בחיילותיו אינו ראוי לכבוד שהדרגות מקנות לו; הוא מהווה כתם של בושה על כבוד הדרגות הצבאיות באשר הן. מי שהיה חזק על חלשות בדיוק מפני שדרגותיו עשו אותו חזק מהן – יש לקחת ממנו את הדרגות שהשתמש בהן כדי להשפיל הן את חיילותיו והן את הצבא כולו. מי שלא ידע לכבד את דרגותיו – אין להניח לו להתגדר בהן עתה, ולהסתובב בעולם כמי שכבודו ממשיך להיות מונח כל כתפיו. נשמע הגיוני, לא? אבל כנגד ניצבים עורכי הדין הנכבדים והשופטים הנכבדים, ושבים ומקיפים את הנאשם בחיבוק אחים חם.
 
התביעה הצבאית שוקלת להגיש ערעור כדי להגן על כבוד הדרגות הצבאיות, המדים, והצבא. כדי למנוע מאדם להשפיל ולבזות את פקודיו, לנצל את דרגתו – ולהמשיך להתהדר באליפותו. מן הראוי לחזק את ידי התביעה הצבאית ולהבהיר לבית הדין לערעורים שדעת הקהל אינה סובלת את האחווה הדביקה.  ואגב, ישנם הרבה מאוד גברים בגיל העמידה שהם אכן נכבדים באמת: שאינם מנצלים את סמכותם ומרותם, אינם תוקפים את מי שעובדות איתם, אינם פוגעים בכל מי שידם משגת. למעשה, הם מזדעזעים מכל אלה וחשים סלידה וגועל, ככל אדם הגון. גם כדי להגן על כבודם (והפעם ללא סרקזם) של גברים אלה, יש לסלק את החזיון המביש, היוצר את התחושה הקשה שמעמד שלם של גברים נכבדים בגיל העמידה מגוננים על זכויות היתר החברתיות שלהם. גברים נכבדים באמת – אנא התעוררו, והוכיחו שאינכם חלק מן הקשר, ואינכם סומכים ידיכם על ריקוד האחווה המוצג בפנינו גם בשמכם.
 
לפרטים אודות ההליך המשפטי ראו: http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/622721.html