אקטואליה פמיניסטית (בלוג)

מרץ 21, 2021

שני נושאים מככבים על דפי העיתונות ובשיח הציבורי בכלל: הבחירות הקרבות, והטיפול המקומם בעבירות מין מחליאות. לכאורה אין כל קשר בין השניים, ורק סמיכות זמנים מקרית מקשרת בין שלל אירועי התוקפנות המינית והטיפול הכושל בהם לבין הבחירות לכנסת. אבל, למעשה, הקשר הוא הדוק וחזק, ורק נבלע בהמולת הטרלול, כמו כל הדברים החשובים. בימים בהם לימודי

מרץ 21, 2021

שתי חשיפות הסעירו השבוע את "הארץ" ואת קוראיו וקוראותיו: זו של ההתבטאויות המיניות של השחקן והבמאי ארז דריגס, וזו של ההתנהגות המתעללת של הסופר עמוס עוז, כפי שהוצגה בספר של בתו גליה עוז. על פי הראיות שהוצגו באתר הפמיניסטי "פוליטיקלי קוראת", דריגס כתב לאחת הנערות שניסה לפתות שאם יאנוס אותה היא תרוויח מזה. אין חולק

דצמבר 5, 2020

דווקא בימים שבהם ישראל זקוקה להנהגה ערכית, ברורה ואמיצה, שחסרה לה כל כך, מוצעים לתפקידים בכירים מועמדים שמעוררים חוסר נוחות וחוסר אמון. עוד מועמדותו המקוממת של אפי איתם לראשות יד ושם מעוררת חלחלה והתנגדות — וכבר מוצגת מועמדותו הבעייתית של עמית איסמן, ומציתה סערה מוצדקת לא פחות. דומה שפוליטיקאים וחברי ועדות איתור עושים יד אחת

דצמבר 2, 2020

במאמר שפרסם בעיתון הארץ (2020 .27.10) עו"ד יוסי הרשקוביץ שופך קיתונות של רותחין על הצעת החוק שנועדה להרים את דגל המאבק באלימות כלכלית במשפחה. הקריאה עוררה בי קודם כל צער: צער על שטקסט כה פרנואידי, רווי בטעויות ואי־דיוקים, הושלך אל זירת השיח ציבורי. תגובתי השנייה היתה, שאם הלימון הזה יצא לחלל העולם, ניתן וראוי להפוך

אוקטובר 12, 2020

ברגע ההיסטורי האומלל המשלב יחדיו את שלטון נתניהו, מגיפת הקורונה ודינמיקת הרשתות החברתיות, השיח הישראלי הופך תוקפני, מתלהם ואלים מיום ליום. ישראלים וישראליות שופכים זה על זה קיתונות של נאצות, טינופת ו"ברכות" שדי בהם כדי להרעיל בארות. כל הגְדֵרות, הגבולות והמחסומים נפרצו, וזרמי הכיעור מתנחשלים כמו אין דין ואין דיין. במצב עניינים מסלים ומסוכן זה,

אוקטובר 4, 2020

למי אכפת משמותיהם של כמה רחובות בבית שמש, כשממשלת ישראל, במהלך בלתי חוקתי בעליל, הכריזה מלחמה גלויה על זכות ההפגנה של אזרחי המדינה? לכאורה, השערוריה־זוטא סביב מחיקת שמותיהן הפרטיים של נשים משמות הרחובות שנקראו על שמן, שייכת לימים רגועים יותר; לא לימים שבהם ראש הממשלה מחבל בפעילותם התקינה של כל מוסדות השלטון ומפרק את יסודות

ספטמבר 22, 2020

אפשר רק להתקנא בארצות הברית על כך שהיתה לה רות בדר גינזבורג: שופטת אמיצה, נחושה, ולא מתלהמת, שהצליחה לשכנע גם שמרנים מושבעים לקדם צדק חברתי ושוויון זכויות. וכשלא הצליחה עוד לצרפם אליה — לא חששה לכתוב חוות דעת מיעוט תקיפות ומושחזות, שהורו את הדרך הנכונה שלא נבחרה. במקביל, יש לשמוח על מזלה הטוב של השופטת

ספטמבר 6, 2020

טענתה המופרכת של משטרת ישראל, שהאמן זאב אנגלמאיר נעצר כי השתתפותו בצעדה בדמות "שושקה" עלולה להוות הטרדה מינית לציבור, היא לא פחות משערוריה, אפילו בימים שערורייתיים אלה. אנגלמאיר מופיע בבלפור לבוש כשושקה דרך קבע; מעולם לא היתה בהופעתו זו סכנה להטרדה מינית של הציבור. גם לא צל צילה של סכנה. פשוט מפני שאין בישראל דבר

ספטמבר 6, 2020

דווקא אחת הפרשיות הכי מינוריות המסעירה בימים אלה את הרשתות החברתיות שווה התעכבות ומחשבה. האירוע שבלב הפרשה התרחש לפני שנתיים, כשבימי המונדיאל הזמין השף משה שגב נשים לבוא למסעדותיו — גם שעה שבני זוגן מרותקים למסכי הטלוויזיה — והבטיח פינוקים לכל שולחן שיהיה כולו נשי. שלושה גברים שסעדו במסעדה של השף בראשון לציון הבחינו ששולחן

אוגוסט 31, 2020

רבים מפרטיו של האונס הקבוצתי שהתרחש במלון הים האדום באילת עדיין עלומים. אבל דומה שהלך רוחם של המשתתפים במעשה והצופים בו ברור. אנשים אלה, יהא מספרם אשר יהא, ראו נערה צעירה שרויה בעילפון, ולא זיהו בה סובייקט אוטונומי ראוי להתייחסות מכבדת. הם ראו בה אך ורק חפץ זמין לשימושם, ולא היססו להשתמש בה לסיפוק צרכיהם.