אקטואליה פמיניסטית (בלוג)

דצמבר 12, 2005

  נשיא בית המשפט העליון אהרון ברק, יובל יועז (הכתב המשפטי הצעיר והנמרץ של עיתון הארץ) והארץ הבינו, סוף כל סוף, שמסע ההכפשה האגרסיבי נגד פרופ' רות גביזון לא רק שלא הועיל לבית המשפט העליון, אלא פגע בו קשות בעיני הציבור. מזל טוב. אחרי שאפילו כתביו הבכירים של הארץ (ארי שביט ושחר אילן) הפרו את

דצמבר 2, 2005

מזה חודשים רבים עיתון הארץ עוקב בדריכות אחר כל ציוץ הקשור למינויה האפשרי של פרופ' רות גביזון לבית המשפט העליון. כל שבריר של "ידיעה", רמז, רכילות ושמועה מדווחים ביסודיות ובהבלטה (כאילו לא היו סיפורים עיתונאיים של ממש לכסות). הדיווח הבלתי פוסק הופך את פרופ' גביזון ל"איטם", ל"חדשות", ל"קונטרוברסיאלית", ל"פרשה", כלומר – למי שיש הצדקה מלאה

נובמבר 26, 2005

רוחות של בחירות באויר ועל כרזות החוצות וכבר מתנוססים פרצופי המתמודדים, מתפקעים מאחריות, חזון וסדר יום חדש. בעמודי הפובליציסטיקה כבר מועלים ונדושים ונטחנים הנושאים שיעמדו על סדר היום במערכת הבחירות הקרבה: הנושא החברתי (כלומר חלוקת המשאבים או העוני הגואה) והנושא המדיני (יציאה חד צדדית מן הגדה המערבית או מו"מ עם הפלסטינאים). פה ושם יעלו נושאים

נובמבר 7, 2005

חזקת הגיל הרך היא שריד מעולם מסורתי, פטריארכלי, בו נשים הן המטפלות בילדים: הן היודעות לעשות זאת, הן הרוצות לעשות זאת, והן המיטיבות לעשות זאת. אמהות היא תפקידן החברתי והיא זהותן האישית. גברים, אבות, עסוקים בפרנסה, בניהול העולם, ואינם יודעים, יכולים, רוצים לטפל בילדים רכים בשנים ולהעניק להם את שהם זקוקים לו. חזקת הגיל הרך

נובמבר 5, 2005

אתמול היה הארבעה לנובמבר העשירי מאז היום בו התבשרנו כי ארע הדבר שלא חשבנו שיכול להיות. וכרגיל בימי ציון כאלה אותה תחושה מתעתעת של זמן: נדמה שהיה זה רק אתמול, ובה בעת נדמה שעברו יובלות. זיכרון השבר חי וחד כשהיה, ועם זאת כל כך הרבה התרחש מאז בכל המישורים. וגם מעבר לתחושת הזמן עצמה: מצד

נובמבר 3, 2005

העיתונים מדווחים כי היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, נקט עמדה בסוגיה האם נכון וראוי לחייב חברת ביטוח לספק למבוטח הסובל מפגיעה מינית שירותים מיניים בצורת ביקורים שבועיים בבתי ניצול מיני (כלומר בתי זונות. השמות המתיפיפים "בתי בושת" או "מכוני ליווי" רק עוזרים לטייח ולהסוות את מה שצריך לחשוף ולגלות). על פי הדיווחים העיתונאים, היועץ מזוז

ספטמבר 29, 2005

עופר גלזר הורשע בשתי עבירות של מעשה מגונה ובשתי עבירות של הטרדה מינית. הוא לא הביע חרטה, לא הבטיח לתקן את דרכיו, לא התנצל בפני המתלוננות, אלא ההיפך: הוא גרר אותן במשך תקופה ארוכה בהליך קשה ומייסר של חקירות צולבות וחיטוט בחייהן הפרטיים. בגין כל אלה נגזרו על עופר גלזר ששה חודשי מאסר בפועל, והמדינה

ספטמבר 20, 2005

חוק העונשין הישראלי קובע שמי שחדר לגופה של אישה בלא הסכמתה החופשית ביצע מעשה של אונס, ודינו לכל היותר ארבע עשרה שנות מאסר. החוק קובע עוד כי מי שחדר לגופה של אישה בלא הסכמתה החופשית, בנסיבות הספציפיות שהסכמתה הושגה על ידי ניצול מרות – ביצע חדירה אסורה בהסכמה, ודינו שלוש שנות מאסר. איך זה יכול

ספטמבר 8, 2005

 ושוב – סוללה של עורכי דין, גברים נכבדים בגיל העמידה, ניצבת מול שלושה שופטים של בית דין צבאי, אף הם גברים נכבדים בגיל העמידה, ומשתדלת עבור האלוף יצחק מרדכי, גבר נכבד בגיל העמידה. עורכי הדין (הגברים הנכבדים בגיל העמידה) מציפים את בית המשפט במלל צדקני שאין לו קץ, השופטים (הגברים הנכבדים בגיל העמידה) בולעים אותו בשקיקה

ספטמבר 6, 2005

ביום שני ה – 5 בספטמבר פרסם בית הדין הצבאי (בהרכב השופטים הצבאיים תא"ל אמנון שטרסנוב, אל"ם אבי לוי ואל"ם יהודית גריסרו) את החלטתו בעניין התביעה נגד אל"מ עאטף זאהר.  העובדות אותן קבע בית הדין ואשר עליהן הרשיע את זאהר הן כי במספר רב של פעמים סגר את החיילת מ', מזכירתו בת ה – 18,