ספטמבר 22, 2020

אפשר רק להתקנא בארצות הברית על כך שהיתה לה רות בדר גינזבורג: שופטת אמיצה, נחושה, ולא מתלהמת, שהצליחה לשכנע גם שמרנים מושבעים לקדם צדק חברתי ושוויון זכויות. וכשלא הצליחה עוד לצרפם אליה — לא חששה לכתוב חוות דעת מיעוט תקיפות ומושחזות, שהורו את הדרך הנכונה שלא נבחרה. במקביל, יש לשמוח על מזלה הטוב של השופטת

ספטמבר 6, 2020

טענתה המופרכת של משטרת ישראל, שהאמן זאב אנגלמאיר נעצר כי השתתפותו בצעדה בדמות "שושקה" עלולה להוות הטרדה מינית לציבור, היא לא פחות משערוריה, אפילו בימים שערורייתיים אלה. אנגלמאיר מופיע בבלפור לבוש כשושקה דרך קבע; מעולם לא היתה בהופעתו זו סכנה להטרדה מינית של הציבור. גם לא צל צילה של סכנה. פשוט מפני שאין בישראל דבר

ספטמבר 6, 2020

דווקא אחת הפרשיות הכי מינוריות המסעירה בימים אלה את הרשתות החברתיות שווה התעכבות ומחשבה. האירוע שבלב הפרשה התרחש לפני שנתיים, כשבימי המונדיאל הזמין השף משה שגב נשים לבוא למסעדותיו — גם שעה שבני זוגן מרותקים למסכי הטלוויזיה — והבטיח פינוקים לכל שולחן שיהיה כולו נשי. שלושה גברים שסעדו במסעדה של השף בראשון לציון הבחינו ששולחן

אוגוסט 31, 2020

רבים מפרטיו של האונס הקבוצתי שהתרחש במלון הים האדום באילת עדיין עלומים. אבל דומה שהלך רוחם של המשתתפים במעשה והצופים בו ברור. אנשים אלה, יהא מספרם אשר יהא, ראו נערה צעירה שרויה בעילפון, ולא זיהו בה סובייקט אוטונומי ראוי להתייחסות מכבדת. הם ראו בה אך ורק חפץ זמין לשימושם, ולא היססו להשתמש בה לסיפוק צרכיהם.

אוגוסט 24, 2020

אברהם (57) ושרה (47) הם ירושלמים קשי יום. אברהם הוא אמנם בעל תואר שני, אך מאחר שלא הצליח למצוא עבודה בתחומו המקצועי, התפרנס בדוחק כחדרן בבית מלון. שרה למדה קורס במחשבים ועבדה בהוצאת ספרים, עד שהתמסרה לגידול ארבעת ילדיה, שכיום המבוגר בהם הוא בן 21 והצעירה בת 10. שני הגדולים סטודנטים, ושני הצעירים תלמידי בית

יולי 27, 2020

ההפגנות הסוערות מול רחוב בלפור בירושלים מעוררות חשדנות רבה: "מניין צצו המפגינים הללו? מה פתאום נזכרו עכשיו למחות על שחיתותו של ראש הממשלה? האם הם אנרכיסטים?" אלה השאלות הלא נכונות, מבית היוצר של ראש הממשלה, שמשחקות הישר לידיו. השאלות שצריכות להטריד את מי שמזדהים עם ההפגנות הן "מה הלאה? לאן עכשיו? איך כל זה יהפוך

יולי 22, 2020

הפגנת יום הבסטיליה (14.7.2020) ברחוב בלפור בירושלים לא דמתה לשום דבר. כזה דבר עוד לא היה כאן; לפחות לא מאז המחאה החברתית של קיץ 2011. אלפים נהרו, בהמוניהם; באוטובוסים, במכוניות פרטיות וברגל. כסופי השיער למודי המחאות נטמעו בהמוני צעירים; ירושלמים התערבבו בישראלים מכל הארץ; נשים, גברים, ילדים, אשכנזים ומזרחיים עמדו יחדיו. אפילו מספר חרדים, שככל

יולי 11, 2020

שוו בנפשכם שלפתע גיליתם שבמסעדות הגדולות בישראל תעריפי המנות שונים לגברים ולנשים: נשים מחויבות בעשרה אחוזים יותר בעבור סלטים, ובעשרה אחוזים יותר בעבור קינוחים. כשאתם מבררים מה ההסבר להבדל, משיבים המסעדנים שנשים נוטות להזמין סלט יותר מגברים, ולכן בעיקר בגללן מסעדות קונות ירקות, שמתקלקלים מהר. ולמה נשים משלמות יותר על קינוחים? כי סטטיסטית הן אוכלות

יולי 11, 2020

אבירמה גולן כותבת במדור דעות של עיתון הארץ ש"זה הזמן לבנות אלטרנטיבה פוליטית אנושית, סולידרית וחכמה". אני מסכימה בלא סייג. עוד היא כותבת שההפגנות אינן מצליחות להשפיע על השלטון, מכיוון שבעידן נתניהו "היחידות שיכולות להשפיע על השלטון הן קבוצות לחץ חזקות, שהמנהיג העליון חפץ ביקרן ממילא". גם על הקביעה הנכונה הזו אני חותמת בצער. אבל

יולי 11, 2020

ביום שני, ה-1 ביוני, נהרו אלפי נשים וגברים לובשי שחור לעצרת מחאה על חוף ימה של תל אביב. המוחות והמוחים הגיעו מישובים שונים, השתייכו לארגונים שונים ונשאו כרזות שונות; אך כולם באו להביע את התסכול והזעם המשותפים נוכח המשך רצח הנשים על ידי בני זוגן, ואזלת ידן של הרשויות. חלק מן הדוברות ואחד הדוברים היו