April, 2005

April 18, 2005

זנה בריסקי בחרה לחיות מספר שנים ברובע “האורות האדומים” של העיר כלכותה, בהודו. את העוני, המצוקה, הצפיפות והתנאים הסניטריים – אפשר לדמיין אפילו מבלי לראות את הסרט. את הזוועה של איזור מגורים ענק שכולו בית זונות אחד ענק, שבנותיו יוצאות “אל הרחוב” בגיל 11, אפשר לנחש. אבל את האור בעיניהם של ילדים שנולדו לעולם זה,

April 15, 2005

יצא לי לעבור את פרשת שייבו בארצות הברית, ולדבר אודותיה עם כל הסובבים אותי (אי אפשר היה שלא; התקשורת לא הותירה מקום אפילו למזג האוויר…). משיחה לשיחה התחוור לי שככלל, נשים וגברים הגיבו שונה לסיפורה של טרי. לפחות נשים וגברים סביבי. נשים, גם אלה הדוגלות בזכותה של אשה לבקש לסיים את חייה בכבוד, נטו להרגיש

April 1, 2005

לפני כשבועיים הביא הניו-יורק טיימס את סיפורה של מוקטרן ביבי, נערה מפנג’ב הפקיסטנית. בית דין שבטי גזר על משפחתה של מוקטרן את העונש שהנערה תאנס אונס קבוצתי על ידי שכניה. למרות זעקותיה ותחנוניה של הנערה, השכנים בצעו את האונס מיידית, ולאחר מכן שילוחו אותה הביתה ערומה לעיני כל תושבי הכפר. (סצינה כזו מוצגת לפרטיה בסרט