הכל על הכבוד (בלוג)

ינואר 18, 2018

לעצור את גירוש הפליטים מזה זמן רב אני מרבה להתבייש. כמעט כל בוקר, כשאני סוקרת את כותרות העיתון, אני מתכווצת מבושה. אני מתביישת בצבא המדינה שלי שיורה למוות במפגין בכסא גלגלים; ברשויות המדינה שלי שעוצרות נערות שהרביצו לחיילים; באטימות הלב של המדינה שלי שכולאת את תושבי עזה בלי מים ראויים לשתייה או חשמל לשימוש ביתי

אוגוסט 13, 2017

שיח החירשים המתנחשל סביב פרשת "החייל היורה בחברון" הגיע לשיאו (הזמני) בשבוע שעבר, עם הקראת פסק־דינו של סמל אלאור אזריה בבית הדין הצבאי לערעורים. חמשת השופטים בערכאת הערעור הצטרפו לשלושת השופטים בערכאה הראשונה, והדגישו שגרסת הנאשם אינה אמינה, ושההריגה שביצע לא היתה הגנה עצמית או פעולה מבצעית. חלקם אף כינה זאת הוצאה אסורה להורג מתוך

מאי 17, 2017

שבועיים רעשה הארץ נוכח דמותו של מנהיג שביתת הרעב של האסירים הפלסטינים לשיפור תנאיהם בכלא, רוכן ועושה מה שהוסבר כי הוא כרסום ממתק טורטית בשירותים שבתאו. האימאג' הושג באמצעות מצלמה נסתרת בתקרת תא הכלא והופץ בלא הסכמת המצולם. השפלת מנהיג שח היריב בעולם הדרת-כבוד מתוך עולם המושגים הנגזר מן הערך הדרת-כבוד (honor), אין ספק ש"סרטון

ינואר 3, 2017

ב-23 לדצמבר, בהחלטה 2334,  שבה מועצת הביטחון של האו"ם ואישרה את עמדתה העקבית מאז 1967: החוק הבינלאומי חל גם על ישראל, כמו על כל מדינה אחרת; לכן, גם לישראל, כמו לכל מדינה אחרת, אסור לספח שטחים שנכבשו בפעולות איבה, להעביר אליהם את אזרחיה ולפגוע בתושבים החיים בשטחים הכבושים. פעולה כזו פוגעת בזכויות אדם יסודיות (של

יולי 20, 2016

כשרעות חולות תוקפות אותנו כצונאמי מתנחשל, הוקדש מאמר המערכת של עיתון הארץ היום (20.7.2016) דווקא להשתלחות תמוהה ביולי תמיר, נשיאת מכללת שנקר, על שמנעה הצגת ציור עירום של שרת המשפטים, איילת שקד, בתערוכת הסיום של בוגרי שנקר. מאמר המערכת, שאמור לבטא את רוח העיתון, מכריז שהצנזורה הפנימית של תמיר היא "אות קלון למוסד ולעומדת בראשו",

אפריל 22, 2016

בחודש שחלף מאז הירי של החייל בחברון הוצעו הסברים וניתוחים חשובים לתגובות השונות של הציבור למקרה. אני מבקשת להוסיף לניתוחים אלה מסגרת להמשגה שיש בה כדי לפתוח פתח לתקווה. תקווה זו קשורה באפשרות לשוחח במסגרת מושגית אחידה, שגם אם לא תוביל להסכמה מלאה, תוכל לפחות לפתוח שיח בינינו ולא רק ללבות מלחמה. אני מציעה שכל

מרץ 31, 2016

אז בסוף יוצא שהשרים נפתלי בנט ואביגדור ליברמן, גדולי המתלהמים והמסיתים, המלבים את היצרים האפלים, הם ה"ממלכתיים" מכל: הם דורשים לא לעשות לינץ' ב"חייל היורה" ולא לשפוט אותו בככר העיר; לחכות למסקנות ההליכים הרשמיים. איך הצליחו למצב את עצמם כך? איך קורה שאנשים טובים מאמצים את התועבה הזו וקונים את הלוקש ומתהדרים ב"ממלכתיות" הפחדנית הזו?

מרץ 29, 2016

כשפורסם סרטון הזוועה של "בצלם" המתעד הוצאה להורג של אדם חסר ישע, תהיתי ביני לביני כמה זמן ייקח עד שיתהפכו היוצרות, והתליין יהפוך לקרבן וגיבור; עד שאדם חמוש ובריא היורה למוות בפצוע השוכב למרגלותיו יקבל לגיטימציה. בטבח של ברוך גולדשטיין, בפורים של 1994, עברו שנים עד שהרוצח הפך ל"גבר" לא רק בקרב שוליים סהרוריים אלא

דצמבר 10, 2012

בשבועות האחרונים התכסו כבישי הארץ ואחורי האוטובוסים, כמו פטריות אחרי הגשם, בשלטים המכריזים החלטית כי "ללא חובות – אין זכויות". פשטותה הקליטה של המשוואה הופכת אותה לשובת לב, והמסר נשמע כמעט מובן מאליו: איך אפשר לקנות זכויות אם לא באמצעות עמידה בחובות? (או בניסוח שהפך לתמצית הפוליטיקה הישראלית: "יתנו – יקבלו"). ואולם אם עוצרים להקדיש

מאי 17, 2012

הרבה זמן אני מתחבטת בתסכול מדוע לא נוח לי לבוא במגע עם חשיפות חוזרות ונשנות של נשותיהם של גברי-ציבור. הן מעסיקות עובדים זרים שלא כחוק, הן מתעמרות בהם, הן מנצלות לרעה את כוחן – מדוע אני נעה על כיסאי בחוסר נוחות כשהדברים מתפרסמים בתקשורת? אז נדמה לי שסוף סוף הבנתי. ברמה המשפטית, בודאי שיש להעמיד