כאילו שחסרות לנו פרשיות ושערוריות, התקשורת מלאה בימים האחרונים בדיווחים על אודות חקירה משטרתית בעניין תלונה על אונס ממניע לאומני של צעירה הלוקה בנפשה. ראש הממשלה מיהר לפרסם זעזוע מן המעשה – והתנצלות על התערבותו; המשטרה זיגזגה בגרסותיה, ולבסוף נסגר התיק כי הוכרע שמדובר בתלונת שווא ובמגעים מיניים בהסכמה. העיסוק בנושא הרגיש פתח, כמובן, קופסת פנדורה, ושלל חרדות והאשמות הופרח לחלל הציבורי.

מקרים סנסציוניים וחריגים אינם צריכים להיות ההקשר בו חושבים על נושא חמור ויסודי כמו אונס, אבל מכיוון שהפרשה המצערת העלתה את הסוגיה לסדר היום – שווה לחדד מושכלות יסוד.

אונס, כלומר חדירה מינית לגופו של אדם אחר בלא הסכמתו החופשית, הוא פעמים רבות פשע שנאה. לפעמים זו שנאה אישית מודעת, כמו למשל כשאדם אונס בת (או בן) זוג כדי לפגוע, להכאיב, להפחיד, להשפיל, לנקום. לפעמים זו שנאה עצמית של האנס, ולפעמים זו שנאת האנושות כולה. מכיוון שמרבית המתלוננות על אונס הן מאז ומעולם נשים, פמיניסטיות רבות רואות באונס פשע שנאה קבוצתי נגד נשים. שנאת נשים כזו (“מיזוגניה”) אינה בהכרח מודעת; היא יכולה להיות ניזונה מפחד מפני נשים, תחושת עליונות ו”זכאות” גברית, רגשי נחיתות, או חרדה מפני התערערות השליטה הגברית בנשים ובעולם. ויש שאונס הוא ביטוי לשנאה של קבוצה שנתפשת כאויב. סוגי השנאה האלה אינם מוציאים זה את זה; הם בהחלט עלולים להצטרף יחדיו.

לכל אורך ההיסטוריה האנושית, אונס היה ועודנו חלק בלתי נפרד ממאבק או מלחמה בקבוצה יריבה. אונס כזה של “האחר”, האויב, מבטא שנאה, שאיפה לפגוע, להכאיב ולהפחיד, ובעיקר ניסיון להשפיל את הצד השני; לפגוע בהדרת-כבודו, לבזותו, להוכיח עליונות עליו ושליטה בו. לפעמים הוא מכיל גם את הכוונה המפלצתית להביא לכך שילדי הקבוצה השניה יהיו בעצם בני הקבוצה האונסת, וכך “תטומא” הקבוצה הנאנסת.

יש גם מעשי אונס שהם “סתם” ניצול חולשה ופגיעות של הזולת כדי לחצות גבולות, להתנסות בחוויות אסורות, “לקחת”, או להוכיח “גבריות” (און כוחני) לחברים. הסרט הנפלא “שש פעמים” מתאר בדיוק מזעזע סוג כזה של אונס המתרחש בקרב קבוצת צעירים. אבות, דודים, אחים או שכנים האונסים ילדות או ילדים שסרים למרותם גם הם “מנצלים הזדמנות”. האונס ההמוני של נערים צעירים את האישה המוחלשת מקרית גת היה דוגמא למקרה כזה (אף שהרשויות והתקשורת בחרו להתמקד רק במעשים שהיא ביצעה בילדים מתחת לגיל ההסכמה).

מה שמשותף לכל סוגי האונס, הוא ההתעלמות מחירותו ואנושיותו של הנאנס/ת. במובן זה, אונס הוא סוג של דה-הומניזציה. זו העבירה המוסרית האולטימטיבית על פי תורת המוסר של קאנט: התייחסות לאדם כאל חפץ ולא כאל סובייקט. זוהי שלילת התפישה הערכית שאדם הוא סוכן חופשי, שזכאי תמיד להגדיר את עצמו כרצונו ולשלוט בגורלו ובגופו. זו הכחשה של כבודו הסגולי של האדם באשר הוא אדם, human dignity. לכן אפשר לראות באונס פשע נגד האנושיות.

כשמתייחסים לאונס כאל שלילת ערך הכבוד הסגולי, כל שאר המאפיינים שנמנו למעלה מחווירים. שנאה אישית, ניצול חולשה או הדרת-כבוד לאומית בהחלט יכולים להוות יסודות המחמירים את חומרת המעשה. אבל כשהמעשה הוא פשע נגד האנושיות, כל הנסיבות המחמירות מתגמדות.

בחזרה לפרשת האונס הלאומני שכנראה לא התרחש. כשדווח שהמתלוננת לוקה בנפשה, על פניו נראה שיתכן שהתרחש אונס מסוג של ניצול חולשה. ניצול מיני של לוקות ולוקים בנפשם מתרחש למרבה הזוועה במוסדות רבים, על ידי מטפלים, מקורבים וסתם “עוברי אורח”. כמו כל אונס, מעשים כאלה הם פשע נגד כבודו הסגולי של האדם באשר הוא אדם; נגד משפחת האדם והערך שהיא משווה לעצם האנושיות. אבל מה שליבה את העניין הציבורי בסיפור הנוכחי היה דווקא ההיבט הלאומני, זה הפוגע לא בכבוד הסגולי של הנאנסת, אלא בהדרת-הכבוד של הקולקטיב שאליו היא משתייכת. זה ההיבט שגרם לראש הממשלה להגיב, לראשונה, לפגיעה מינית, וזה ההיבט שגרם לזגזוג המשטרתי ולעניין הציבורי המוגבר. לכן העיסוק הציבורי בפרשה שייך לא לרגישות לפגיעות מיניות, אלא לרגישות לשסע היהודי ערבי. ולכן העיסוק בטענת האונס לא תרם דבר לקידום המודעות לפגיעות מיניות, אלא רק להעמקת החרדה והאיבה בין מגזרים בחברה הישראלית.

האשמות שווא של בני מיעוטים שנואים באונס הן חומר נפץ הרה אסון. הספר והסרט הקלאסיים “אל תיגע בזמיר” מתארים בדיוק מקרה כזה, של נערה לבנה המאשימה גבר שחור באונס שלא ביצע.שם, ההאשמה המופרכת מובילה להתלהמות, משפט מוטה, ניסיון לינץ’ ומותו של הנאשם השחור. עורך דינו האמיץ עומד לימינו של הנאשם – אך נכשל מול מערכת משולהבת. טוב היה לו במקום להצניע אישומים נגד אשת ראש הממשלה — משטרת ישראל בעת הזאת היתה מתנהלת באופן דיסקרטי ואחראי יותר בכל הקשור בפרסום חקירה שעלולה להצית לאומנות אלימה, וחוסכת לנו סחרור מזיק שתופעות הלואי שלו מי ישורנו. יש לקוות שחמומי מוח משני הצדדים לא ייצאו עכשיו לאנוס נשים בנות הקבוצה האחרת. כי כל אונס, של כל אדם, תמיד, הוא פשע נגד האנושיות.