ב-22 לאוקטובר השנה (2008) התפרסמה בתקשורת הערה שכתבה השופטת דליה גנות בפסק דין, בו  שחררה חמישה נאשמים בסרסרות ובסחר בבני אדם.  השופטת העירה שאפשר להבין סרסור הכועס על זונה שמסרבת לעבוד במחזור, אם תנאי ההעסקה הם כאלה המחייבים אותה לכך. כאילו סירסור של נשים ש”יובאו” מאוקראינה כמוהו כהעסקה תמימה של מזכירה; כאילו סירסור כזה אינו עבירה פלילית חמורה שדינה מאסר ממושך.
קשה לחשוב איך להגיב נוכח ממדים כאלה של אטימות, התנכרות, דה-הומניזציה ופשוט רוע. חיכיתי מספר שבועות, עד ישוך הזעם, ועדיין אני מתקשה להגיב בדברים ענייניים ושקולים. ולכן, התשובה הטובה ביותר לדבריה האכזריים, הרעים, של השופטת הם הצגת ספרה החדש של ענת גור, מופקרות, ספר העוסק בזנות בישראל.
 
לכל תחום יש הספר המכונן שלו; זה שאי אפשר לכתוב מאמר, או עבודה סמינרית בלי להתייחס אליו. אין ספק שמופקרות הוא הספר המכונן של הזנות בישראל. ואם היום הוא בין הספרים הבודדים בתחום – אין ספק שנוכחותו תדרבן פרסום של ספרים נוספים, אשר יתייחסו אליו, יצטטו אותו, יתווכחו איתו, ימשיכו אותו ויוציאו אותו בכך מן הכוח אל הפועל.
 
ענת גור, איפא, הניחה את אבן הפינה לדיון היסודי בזנות בישראל, שמזמן הגיע זמנו. אבל גדולתו של הספר אינה רק בעצם היותו; מעבר לעצם קיומו, הספר עושה מהלך פשוט ונדיר: הוא מצליח להציג ולהמשיג מחדש תופעה שרבים חושבים שהם מבינים, להמחישה, לבאר אותה, ולהעבירה באופן הומני וישיר שקשה לעמוד בפניו.
 
זונות כבנות אדם וחוה
 
הזנות, ברור לרבים, היא פשוט “המקצוע העתיק בעולם”; היא עיסוקן של נשים מיניות, לא מוסריות ועצלות, שבוחרות לעשות “כסף קל” ולספק את צרכיהם הטבעיים והבלתי נמנעים של גברים. כלומר: גברים צריכים סקס, זונות הן הנשים שמוכנות לספק להם אותו תמורת כסף, ועסקת החליפין היא אחד הדברים האוניברסליים והנצחיים ביותר בחיינו האנושיים. אם הזנות מעוררת בעיות, אלה בעיות של מטרד שהזונות מהוות עבור אזרחים מהוגנים הנתקלים בהן, ומחלות שזונות מפיצות בין לקוחותיהן. מיסוד הזנות ופיקוח עליה הם לכן הכלים המתבקשים להסדיר את היבטיה הבעייתיים של תופעה בלתי נמנעת. זו גישה חיצונית, פונקציונלית, שמנציחה ללא מחשבה וללא ביקורת דעות קדומות, סטראוטיפים ומובן מאליו.
 
איך מתמודדים עם גישה כל כך שגורה, שנתפסת על ידי רבים כ”טבעית”, מובנת מאליה ובלתי בעייתית? מופקרות מציג את הזנות דרך הנשים המועסקות בה: הוא פשוט מסתכל על הנשים המוזנות, מספר את סיפורן, מביא את קולן ומציב אותן מול פני הקורא בגובה העיניים. הספר נוטל את מי שעבור רבים ורבות הן צלליות אנונימיות, אפלות, מגעילות ואף מפחידות בשולי הדרך, חושף את פניהן, את שמותיהן, את עברן, את סיפוריהן. הוא פורט את מכאוביהן, את הבחירות הבלתי אפשריות שהן צריכות לעשות, את המלכודות הפרושות לרגליהן, את ההפקרה המשפחתית והחברתית, את הייאוש – ואת התקוה. מעל לכל, הוא מציג אותן כבנות אדם וחוה. כיצורי אנוש כמוני וכמוך. כנשים שאפשר להבין, לחוש, להזדהות איתן, לכאוב עמן, להתפעל מעוצמותיהן, לרצות בטובתן.
 
סיפורה של הנערה המוזנית, או “איך נערה נעשית זונה?”
 
סיפורן של הנשים המוזנות, שהספר מביא, הוא פשוט. ילדה נופלת קרבן להתעללות מינית של אביה (2/3 מן המקרים). או של אביה החורג. או של אחיה, או של דודה. הוא משתמש בגופה, מזהיר אותה שלא תגלה, מכאיב לה, מכה אותה, מביא לה מתנות, מבלבל אותה, ומאשים אותה בכך שהיא רעה ומלוכלכת וזונה. האם לא ניצבת לצד בתה, לא תומכת, לא מצילה. הבת מפתחת דרכי התמודדות והשרדות. היא לומדת להפריד את נפשה מן הגוף שעובר את ההתעללות. היא לומדת שגופה ומיניותה הם מקורות הכוח שלה. היא מבינה שאהבה, ניצול, מין והתעללות כרוכים זה בזה ללא הפרדה. היא מאמצת דימוי עצמי של מלוכלכת וזונה; היא מאמינה שמשהו לא בסדר איתה, ושהכל אשמתה.
 
באיזשהו שלב הצעירה בורחת מן הבית, או עוזבת אותו, ומגיעה אל הרחוב (לפעמים תוך כדי הריון). היא בודדה, כואבת, זקוקה לאהבה ולתמיכה. סרסור מזהה בה את היכולת להפריד נפש מגוף, את הכמיהה ליחס, את אי ההבחנה בין קירבה וניצול, את החולשה והמצוקה. הוא מציע לה כתף, יחס, קשר, גג מעל לראשה. והוא מציע לה סמים. תוך שבועות או חודשים, כשהיא מכורה לסם ולא יכולה לחיות בלעדיו, הסרסור שולח אותה אל הרחוב, למכור את גופה לעוברים והשבים. היא מנסה לסרב, אך הוא מבהיר שאין לה ברירה: כדי לממן את הסם – היא מוכרחה להשיג כסף, וזו הדרך היחידה הפתוחה בפניה. אם היא מנסה לעמוד בסירובה – הוא עובר לאלימות פיסית, לעיתים קשה מאוד. היא מבינה.
 
הנערה מוצאת את עצמה במצב המוכר לה: היא מניחה לגברים להשתמש בגופה לצרכיהם המיניים. היא משתמשת באמצעי ההתנתקות שפיתחה בצעירותה, ובעוד הגוף משמש את ה”לקוח”, נפשה מרחפת משם למקומות אחרים, טובים יותר. הסמים עוזרים מאוד ומאפשרים את ההתנתקות הזו לאורך זמן. הכסף, אתנן הזנות, משמש מייד לקניית סמים לשם הבטחת ההתנתקות – ולפיוס הסרסור ושיכוך אלימותו.
 
ההזניה עצמה היא עבור הנערה השפלה שלא ניתן לעמוד בה ללא הסמים, שמטשטשים ומערפלים את רגשותיה. הצעירה מכניסה לפיה איברים של גברים שרבים מהם דוחים אותה וגורמים לה בחילה. היא מתירה לגברים שחלקם מעוררים בה גועל וסלידה להכניס את איבר מינם אל תוך שלה. היא סופגת משיכות שיע