בסיקור עומק של העימות המתמשך בין שופטת בית המשפט המחוזי מיכל אגמון-גונן לבין שרת הפנים איילת שקד, ציטט חן מענית מקורות מקורבים לשופטת המזהירים בשמה שיחסה של מדינת ישראל לפליטים צריך להדיר שינה מעינינו. אבל עצם העימות בין השופטת לבין שרת הפנים צריך להדיר שינה מעינינו לא פחות. הוא מעלה על סדר היום סוגיות יסוד שהן לב לבה של מדינה מתוקנת, כמו הפרדת רשויות, הגבלת כוחה של הרשות המבצעת (הממשלה), עצמאות המערכת השיפוטית, ושלטון החוק. מעל לכל, הוא מתמקד במעמדם של כבוד האדם וזכויות האדם.
העימות המתוקשר בין השופטת ושרת הפנים ממחיש ומבטא היטב את המתח העמוק בין שתי השקפות עולם. האחת, הליברלית, שהיא אוניברסליסטית ושוויונית, גורסת שמטרתו העיקרית של הגוף המדיני היא הבטחת כבוד האדם וזכויותיו, ושתפקידה העיקרי של מערכת המשפט הוא להבטיח שהמדינה אכן מקיימת את ייעודה זה. לפי קו מחשבה זה, כאשר שופטת מזהה שהמדינה – באמצעות הרשות המבצעת – אינה מחויבת די הצורך לכבוד האדם וזכויותיו, חובתה המקצועית להתריע ולתקן את התנהגות המדינה. השקפת עולם זו עוגנה בשיטת המשפט הישראלי עם חקיקתו, בשנת 1992, של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. היא הפכה לאני מאמין של המשפט הישראלי.
השקפת העולם האחרת, שמקובל כיום לכנותה ימנית שמרנית, רואה במדינה כלי לקידום שתי מטרות עיקריות: האחת היא הבטחת חירותו של כל אדם לפעול ללא הגבלה או הפרעה; השנייה היא הבטחת חירותה של הקבוצה הגדולה, ההגמונית, שבדרך כלל היא הקולקטיב הלאומי שמהווה את רוב אוכלוסיית מדינת הלאום. על פי גישה זו, תפקיד המדינה הוא להתערב כמה שפחות ולהגביל כמה שפחות, גם את הפרט (למשל מעסיק ביחסו לעובדיו), וגם את קבוצת הרוב. כך, אם הרוב היהודי בישראל אינו רוצה לאפשר לפליטים שאינם יהודים למצוא מקלט בישראל – אין להגבילו מתוך התחשבות בכבוד האדם של הפליטים ובזכויות היסוד שלהם, גם אם הן מעוגנות במשפט הישראלי ובזה הבינלאומי.
תפיסה זו רואה בכבוד האדם ובזכויותיו נטע זר המגביל את חירותם של הפרט ושל הקולקטיב השליט ומפריע להם. היא גורסת שתפקידה של מערכת המשפט הוא לבטא את ערכי הרוב השליט, ולכן עליה למעט בהגנה על כבוד האדם וזכויותיו אם יש בכך כדי להגביל את רצון הרוב, הריבון. אין פלא שהאוחזים בגישה זו, הנאבקים לבסס אותה כהשקפת העולם ההגמונית בישראל, עוינים את חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ושואפים לצמצמו. למעשה, הם מנסים לבצע מהפך ערכי שיצמצם את עליונותו של חוק היסוד ו”ישחרר” את המשפט והחברה מהמחויבות לכבוד האדם הסגולי ולזכויותיו.
הפער בין השקפות העולם הליברלית וימנית השמרנית עמוק, והמאבק ביניהן הוא על נשמתה וצביונה של החברה הישראלית. הוא מתרחש, כמובן, בזירות הציבורית והפוליטית, אך הוכנס גם לתוך מערכת המשפט. בעשורים האחרונים מנהל הימין הפוליטי מאבק גלוי ואינטנסיבי להכניס למערכת יותר ויותר שופטים שמרנים, המחזיקים בגישה שמעדיפה את חירותם הלא מרוסנת של הפרט ושל הרוב הלאומי על פני כבוד האדם וזכויותיו. זהו ניסיון לבצע מהפך ערכי פוליטי בעולם המשפט מתוך המערכת עצמה.
לאורך כל הקריירה השיפוטית שלה, השופטת מיכל אגמון-גונן נאמנה לחובתה להגן על כבוד האדם וזכויותיו, ובעיקר כאשר האדם מוחלש. לכן היא נלחמת על זכויותיהם של פליטים, מבקשי מקלט, ושאר מי שקל לפגוע בהם. היא מפרשת את חוקי המדינה לאור תפיסת העולם הערכית הקבועה בחוק היסוד: כבוד האדם וחירותו, ובשונה מאחרים, אינה מהססת להגיע גם לתוצאות שאינן רצויות לרשויות השלטון, התאבות לחירות בלתי מרוסנת. אין זה פלא שפעילותה היא לצנינים בעיני שרת הפנים, שביחד עם מרכז קוהלת מקדמת את המהפכה הימנית השמרנית. שקד, כדרכה, אינה בוחלת באמצעים לקדם את האג’נדה שלה, גם אם מדובר בהתערבות בעצמאותה של מערכת המשפט, פגיעה בערכי הליבה שלה והשמצת שופטת.
מנגד, מי שאמורים להיות מחויבים הן לכבוד האדם וזכויותיו והן לעצמאותה של מערכת המשפט, כדרכם, שותקים. תלונתה של השופטת אגמון-גונן נסגרה על ידי היועצת המשפטית לממשלה בלי שנבדקה, ומערכת המשפט ונשיאתה לא התייצבו מאחוריה. חברי כנסת וממשלה שאמורים להגן על עצמאות הרשות השופטת ולקדש את המחויבות לכבוד האדם וזכויותיו – אף הם מילאו פיהם מים.
ממשלת השינוי, שחוגגת בימים אלה שנה לכהונתה, נועדה לשרת את המדינה תוך שילוב כוחות בין המחזיקים בהשקפות העולם הליברלית והשמרנית. אך בעוד הימין בממשלה מבטא את השקפת עולמו האידאולוגית ללא היסוס, מי שמחויבים לכבוד האדם וזכויותיו, לשלטון החוק ולהפרדת רשויות מצניעים לכת. כאילו הם אסירי תודה על עצם ישיבתם בממשלה, ונזהרים שלא להרגיז את הימין בהבעת השקפת עולמם. דומה שהם שכחו שהם בממשלה בזכות ולא בחסד; שהם בממשלה כי נבחרו על ידי אזרחים ואזרחיות ישראלים כדי להביע את השקפת עולמם הליברלית, ולא כדי להסתירה.
אין ספק שהממשלה הנוכחית עדיפה לאין שיעור על זו שקדמה לה ועל זו שעלולה, חלילה, לקום אחריה. יש לייחל להשרדותה ולהשתתף בהפגנת התמיכה בה, המתוכננת למוצאי שבת הקרובים. אבל עדיפותה של הממשלה חייבת להתבטא גם בעמידה של נציגי השמאל בתוכה על השקפת עולמם של בוחריהם, ללא בושה וללא מורא. הם חייבים להגן על פלסטינים מפני פגיעות בלתי פוסקות בכבוד האדם ובזכויותיהם מידי מתנחלים וכוחות הבטחון, ועל פליטים ומבקשי מקלט מפני התאנותו של משרד הפנים. לא פחות חשוב מכך: עליהם לנקוט עמדה גלויה וברורה נגד התערבותה של שרת הפנים בעצמאותה השיפוטית של מערכת המשפט, להביע תמיכה מלאה במחויבותם של שופטים לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, ולא להפקיר את הזירה למהפכה השמרנית ולכיבוש הזוחל של השקפת העולם הימנית.