בעוד השתוללותם האלימה, השיטתית, חסרת המיצרים של מתנחלי הגדה מרימה ראש; בעוד צעירי ישראל מתחילים להתכונן לשנת הלימודים החדשה שבפתח; בעוד רבים מאתנו נוסעים לטיולים אחרונים ומנצלים את מה שנשאר מחופשת יולי-אוגוסט (החופשה שלפני החגים) – יש בעזה הנצורה, החנוקה, מי שפשוט חולמים לנסוע ללמוד. סטודנטים המבקשים לצאת ללימודים גבוהים בחו”ל, כדי להתפתח, להשכיל, להעשיר את רוחם. אזרחים המבקשים לחיות, לממש את עצמם, וכמובן – לקדם את החברה שלהם, ולכן בהכרח גם להשפיע לטובה על היחסים בין ישראל ועזה. שהרי אין כמו השכלה כדי לקדם חברות ולהגדיל את הסיכויים לקידמה בכל הכוונים: קדמה מדעית, טכנולוגית, דמוקרטית, איכות חיים.

ואנחנו? אנחנו, כדרכנו, מקשים.  שוללים מהם את הזכות הבסיסית כל כך להתפתח ולגדול. מערימים מכשולים, מקשים בכל דרך. לא ביקשו מאתנו לממן את לימודיהם, להקים להם אוניברסיטאות, להשקיע משלנו: רק שלא נפריע, שלא נסכל, שלא נחסום. ובכל זאת – אנחנו מתנכלים. קשה להבין. קשה לקלוט. קשה להשלים. צריך לדעת, לכעוס ולמחות. מבצע לגיוס דעת הקהל מתנהל באינטרנט – ואפשר להצטרף.