הנהגת ישראל, שנבחרה על ידי הציבור כדי לייצגו נאמנה, לשרתו ולחזקו, מתעמרת באזרחיה והופכת את סביבת חייהם לעוינת. אני מדברת על שינוי הכיוון התזזיתי האחרון: ביטול הקדמת הבחירות.

“סביבת עבודה עוינת” היא סביבת עבודה שבה אדם אינו מרגיש בטוח; שמישהו בה גורם לכך שהוא יחוש תמיד מאוים, מותקף, מסוחרר. כמו בתקופה של פיגועי טרור, אדם הסובל מסביבת עבודה עוינת אינו יודע למה לצפות: הוא יודע שמשהו פוגעני יקרה במוקדם או במאוחר, אך אינו יודע מה או איך או מתי. מכיוון שכך, הוא אינו יכול להערך, להתכונן, להגן על עצמו. הוא הופך מבוהל באופן קבוע מהכל; קופץ למשמע כל סיכה נופלת. הכל נהיה אפשרי, ושום דבר אינו צפוי, ולכן כל חושיו מתוחים כל הזמן עד הקצה. כל הכללים המקובלים שנהג להסתמך עליהם ולסמוך עליהם — נמוגו, ועמם היציבות ההכרחית להתנהלות תקינה. כמו בעליסה בארץ הפלאות, בכל רגע עלולה מלכת הלבבות להכריז שיש לערוף את ראשו, ולהסדיר את החוק בהתאם. הוא חש חסר ישע.  

אנשים שחווים סביבת עבודה עוינת נחלשים והופכים לצללים של עצמם. לא זו בלבד שהם מאבדים את תחושת השליטה במצב ובחייהם – הם מאבדים את תחושת הודאות שאחד ועוד אחד הם שניים, או שהשמש זורחת במזרח ותשקע בערב במערב. החולשה והבלבול שנגרמו להם מובילים אותם לעשות טעויות, להקלע לתאונות ולאבד אמון עצמי. התופעות הנפשיות קשות: סטרס, חרדה, פרצי בכי, שיתוק. התגובות הגופניות לא מאחרות לבוא: הולם לב מוגבר; נדודי שינה; בעיות עיכול; יקיצה מוקדמת; התקפי לב; שבץ.

הצעת החוק למניעת התעמרות בעבודה משתמשת במושג סביבת עבודה עוינת כדי להבהיר מהי התעמרות אסורה בעבודה. על פי ההצעה, התנהגויות חוזרות ונשנות, לאורך זמן, שיוצרות סביבת עבודה עוינת, מהוות התעמרות אסורה בעבודה. האיסור נועד להגן על שפיותם של עובדים, רווחתם, אנושיותם: על כבוד האדם.

מי שלא הבינו עד היום מהי סביבה עוינת, איך מרגיש אדם שחווה אותה, ולמה התעמרות היא כל כך מזיקה — זכו ללמוד זאת מידי הנהגתם; זו שנבחרה כדי לייצגם ולשרתם. בדיוק כמו מעביד מתעמר, הנהגת ישראל פורמת סביב אזרחיה את כל חוטי הודאות, ההסתמכות והצפיות. כל מה שנסך בנו בטחון בהתנהלות רגילה ושגורה — מבוטל במחי יד. יום אחד מודיעים לנו על הקדמת הבחירות, וישראל נקלעת לתקופת בחירות בלתי צפויה. למחרת, הכנסת החדשה טרם סיימה להשבע אמונים, וההנהגה מחליטה לפזרה ולהשליך אותנו לתקופת בחירות חדשה. המנדט היה אמור לחזור לנשיא כדי שזה יטיל את הרכבת הממשלה על חבר כנסת אחר? אז היה אמור. שינינו את הכללים, מודיעה לנו ההנהגה. עוד לא הספקנו להתרגל לרעיון הבחירות, לחשוב עבור מי נצביע, ולתכנן את ספטמבר — וכבר ההנהגה רומזת שהיא מתכננת לבטל את הבחירות ולהמשיך את כהונת הכנסת הנוכחית. לא מודיעה, לא מתחייבת, אבל משדרת. הולם לב מואץ? יקיצה מוקדמת? בדיוק.

לפני העיסוק בהתכנות המשפטית של המהלך המוטרף החדש שנרקם בצמרת, חשוב לזהות את האפקט הנפשי הקולקטיבי החמור שהוא יוצר. השינויים התזזיתיים, המשליכים אותנו לכל עבר בלא יכולת להתכונן ולהתמודד, מחלישים אותנו ומשרים עלינו שיתוק. מבולבלים, מבוהלים, אבודים, חסרי ישע, אנחנו מנסים להאחז במשהו יציב. יש חוק יסוד, אנחנו ממלמלים. לפי חוק היסוד המהלך הוא בלתי הפיך; חייבים ללכת לבחירות. היועץ המשפטי לכנסת קבע מפורשות! אז נשנה את חוק היסוד, מבטיחים לנו יו”ר הכנסת ושני פרופסורים עלומים למשפטים שהוא מסתמך עליהם לכאורה. ולא נשאל את היועץ המשפטי. זיעה קרה מכסה את מצחנו. מה נשיב? מה נחשוב? מה הכי נכון?

ומיד מתחיל הסחרור הלא נשלט: האם טוב שיבוטלו הבחירות? הרי רק אתמול חשבנו שטירוף שהן תערכנה. אבל אם כבר הוכרז עליהן — אולי עדיף שתתקיימנה? למי זה יועיל? למי יזיק? איך בכלל לחשוב על זה? הבלבול הזה, הסחרור חסר התוחלת — הם בדיוק המטרה. כמו מעביד מתעמר, ההנהגה שבחרנו בהליך דמוקרטי הופכת אותנו לפקעת עצבים. לחומר ביד היוצר.  כך קל יותר לנהל אותנו. לשלוט בנו. להוליך אותנו באף לאן שחפצים בלי שנבקר כל הזמן, ונשאל, ונדרוש ונעצבן.

וזו ההזדמנות להבין גם את חשיבותו של שלטון החוק. שלטון החוק נועד למנוע את זה: את ההתעמרות באזרחים; את הפיכת מדינתם לסביבת חיים עויינת. שלטון החוק נועד להעניק לנו ודאות, יציבות, הסתמכות, וצפיות – כל הדברים שמבטיחים את שפיותינו ורווחתינו. שמאפשרים לנו לנשום ולישון ולחשוב ולדעת בשקט ובשיקול דעת מה דעתינו על מה שקורה. לכן המלחמה שאסרה ההנהגה על שלטון החוק. לכן הניסיון הנואל לנגוס בו, להחלישו, להגחיכו, להשניאו. ולכן צריך להלחם עליו בכל מחיר.

האם טוב יותר לקיים את הבחירות המיותרות או לבטל את ההקדמה? זו לא השאלה. זו שאלת סחרור שאסור להגרר אליה ואסור לשתף איתה פעולה. השאלה היא האם להגן על שלטון החוק והתשובה החד משמעית היא כן. לכן צריך להתנגד לתיקון בזק של חוק יסוד הממשלה ולשלל תרגילי האקרובטיקה שמוצעים לנו. בעמידה נחושה וחד משמעית, בלי לבדוק מי מרוויח ומי מפסיד. כולנו יחד, ימין ושמאל, כל מי שחיינו כאן יקרים לו. כי בהפיכת ישראל לסביבה עוינת ובשחיקת שלטון החוק כולנו מפסידים.

התפרסם בעיתון הארץ ביום 26.6.2019