ידיעות אחרונות בחר לפרסם במוסף סוף השבוע שלו את “הרשימות השחורות” של תנועת נועם,  תנועה פונדמנטליסטית חשוכה שתהיה חברה מרכזית בממשלה הבאה והשפעתה תהיה רבה בתחום החינוך. העיתון זוכה להערכה בקרב הציבור הליבראלי על כך שחשף את הטקטיקה המתועבת של נועם. אבל מבט נוסף מבהיר שהתנהלותו של ידיעות איננה חשיפה עיתונאית אמיצה, אלא מהלך ציני שבאמצעותו העיתון מציג את עצמו כנאור ו”מגן להט”ב” – בשעה שהוא נותן לנועם במה ארצית לסמן ולתייג פמיניסטיות ולהתחיל בכך מבצע ארצי של ציד מכשפות, השתקה, והפחדה של כלל הציבור. למי שלא נחשפו לרשימות השחורות אציג גילוי נאות: אני אחת הנשים המסומנת ברשימת נועם כ”פמיניסטית רדיקלית שמאלנית קיצונית”. שמי ותמונתי הופצו על ידי העיתון בכל הארץ.

מי שהקשיבו לפודקסט המצמרר של העין השביעית, “שיטת ידיעות אחרונות“, נחשפו לטענה שאחד העיתונים הנקראים במדינה מעמיד את שירותיו, מאז ומעולם, לרשות השלטון. לא חשוב לו מי מאייש את השלטון: כשזו היתה מפא”י – הוא שירת את נבחריה ועסקניה, וכשזה היה הליכוד – הוא שירת את בעלי התפקידים והכוח מטעמו. על פי התחקיר, העיתון דאג תמיד להחזיק רשימות: של אנשי שלטון שיש לטפל בהם בכפפות של משי ולקבל מהם בתמורה טובות הנאה, ורשימות שחורות של מי שהשלטון אינו חפץ ביקרו, ויש לתייג והשחיר. הצעתו של ארנון מוזס לבנימין נתניהו, שזה יפגע בעיתון המתחרה ובתמורה ידיעות יבטיח את המשך שלטונו, היא רק דוגמא אחת מני רבות להתנהלות מושחתת זו.

ביום ששי האחרון העמיד ידיעות אחרונות את שירותיו אלה (כולל עריכת רשימות של “טובים” ו”רעות”) לרשות תנועת נועם, אחד המרכיבים הקיצוניים והמסוכנים ביותר של השלטון החדש. הוא עשה זאת באופן מתוחכם, שהוליך שולל ליברלים רבים.

העיתונאי נדב אייל הציג לציבור הרחב את הרשימות השחורות של נועם, שעד כה היו שמורות במחשכים. כלומר, בזכות אייל וידיעות אחרונות כל הציבור נחשף עכשיו לטענותיה של תנועה קיצונית, שמבקשת לכפות על הציבור הישראלי מבנה חברתי שמרני קיצוני, דתיות פונדמנטליסטית, לאומנות מיליטנטית והסתגרות משאר העולם.

אייל גינה את הרשימות השחורות של תנועת נועם בפה מלא. הגינוי מציג אותו ואת העיתון כנאורים. יתירה מכך: אייל דואג להדגיש שהעיתון אינו חושף את שמות הלהט”ב שנועם מאשימה בהשתלטות על התקשורת. “בחרנו לטשטש את השמות” הוא מצהיר בגאווה: “הטור הזה לא ישתתף במלאכת הסימון הנבזית הזו.” ובהמשך הוא מביא תגובה ארוכה של נציגת יו”ר הארגון למען להט”ב, שמסבירה את הסכנה בתיוג להט”ב ואת הצורך לא להכנע לתעמולה ההומופובית.

אבל באותה נשימה ממש הוא מציג לראווה את הרשימה השחורה השנייה, ובה שמותיהן ופניהן של פמיניסטיות שנועם מאשימה בחתירה תחת צה”ל. ואם מישהו לא הבין מדוע הן כל כך מסוכנות, אייל מסביר: “אגיד לכם מה אני הבנתי מזה: הפמיניזם הרדיקלי מנסה להשמיד את צה”ל מבפנים, שילוב נשים בשירות קרבי הוא רק כלי למען המטרה הזו, וההוכחה לכך היא שחוקרות “שמאל” מעורבות במחקרים שהובילו לשינוי. הנה שמות החוקרות והצילומים שלהן”.

אחרי הבהרה זו של האישום נגד הפמיניסטיות (למקרה שמישהו מהקוראים לא הבין בעצמו), אייל קובע שמה שנועם עושה זה “קונספירציה על מלא, סימון כהלכתו”. אבל אם מישהו ציפה שהוא יחזור על הצהרתו הנרגשת שהוא לא ייתן יד לסימון הזה – צפויה לו הפתעה: אייל וידיעות מתנדבים לתת לסימון הזה במה, ומפרסמים בחדווה את השמות ואת התמונות. אייל אף לא טורח להביא תגובה של מי שהן, בזכותו, לא רק יעד להשתקה מצד השלטון החדש, אלא יעד גלוי לכל מי שראו את הכתבה והשתכנעו מהטיעון של נועם.  

עוד לפני שהממשלה הדורסנית החדשה קמה, גוף מרכזי בעל מעמד והשפעה – ידיעות אחרונות – כבר משרת את אחד הגורמים המסוכנים ביותר בה. הוא מוקיע רשימות שחורות, מציג את עצמו כמגן על מי שהוא חושב שציבור קוראיו רוצה בטובתם (להט”ב) – ובמקביל מפקיר את מי שהוא חושב (בצדק) שאהודות הרבה פחות (פמיניסטיות), ונותן יד לסימונן ולהוקעתן. הוא מבהיר שלהט”ב הם (עדיין) ברשימה המיוחסת שלו, אבל פמיניסטיות – לא. אגב, ממש לא אכפת לי אם אייל מבין את חומרת ההתנהגות של העיתון שלו או עוצם עיניים; היחס ההפוך ללהט”ב ולפמיניסטיות כל כך מובהק, שאין דרך לנקות אותו מאחריות לכך.

חשוב להדגיש: ההסתה של נועם נגד פמיניסטיות ופמיניזם היא אמיתית ורצינית. על פי מסמכים של התנועה, נועם מאשימה את הפמיניסטיות הישראליות שהן לא באמת מנסות לקדם שוויון של נשים, אלא משרתות אנטישמיות אירופאית שנועדה להחליש את צה”ל ולגרום לישראל לאבד את יכולתה לעמוד על נפשה. ממש כך. נועם מלמדת את תלמידיה – ועכשיו תלמד את כל ילדי ישראל – שפמיניסטיות הן בעצם “שמאלניות קיצוניות”, אנטישמיות, שממומנות בנהרות של כסף על ידי אנטישמיים אירופאיים. כדי להחליש את המדינה היהודית, שהן (אנחנו) שונאות, הפמיניסטיות משתמשות במתק שפתיים של שוויון מגדרי, וכך חודרות לצה”ל כדי לחסלו מבפנים. שחור על גבי לבן.

ה”להט”ביזם”, אגב, מואשם על ידי תנועת נועם בכך שהוא מסית את ילדי ישראל להיות להט”ב, וכך מקטין את הגידול היהודי בישראל ומשנה את המאזן הדמוגרפי. גם הלהט”ב פועלים בשירות האנטישמיים האירופיאים וממומנים על ידיהם.

ידיעות אחרונות בחר להביא את השורה התחתונה של תאורית הקונספירציה המטורפת הזו לכל קוראי עברית בישראל, תוך הגנה על להט”ב והפקרה של הפמיניסטיות.

אני יודעת שרבות ורבים אומרים לעצמם “הפמיניזם והפמיניסטיות כל כך חזקים ומושרשים בישראל ששום תאורית קונספירציה מטורללת לא באמת תסכן אותם”. אבל זה מאוד מאוד לא נכון. יש בציבור הישראלי – כמו בכל מקום בעולם – הרבה טינה נגד שינוי סדרי העולם הפמיניסטי. הפטריארכיה רחוקה מלהעלם או להחלש. רבים תופסים את הפמיניסטיות כמחריבות המצב הטבעי והטוב שבו גבר הוא גבר, ואישה היא עזר כנגדו. רבים מרגישים מאויימים על ידי השינויים ביחסי הכוחות בין נשים לגברים. בשנים האחרונות קולות אלה נשמעו פחות, כי הלך הרוח הציבורי לא עודד אותם. בעידן החדש, כשנועם בשלטון, האידאולוגיה המסוכנת של תנועה זו תתן רוח גבית לתנועת הנגד החזקה, backlash, נגד הפמיניזם, הפמיניסטיות, ונשים בכלל. התנהלותו של ידיעות אחרונות היא צעד משמעותי הסולל את הדרך.

סימון והוקעה הם כלים אפקטיביים ביותר, וכששלטון משתמש בהם הם בעלי עצמה אדירה. הם מפחידים. הם מרחיקים אנשים ממי שסומנו, מבודדים את המסומנים, ומשתיקים את האחרים. נועם – ושותפות נוספות בקואליציה המתהווה – מסמנות להט”ב, פמיניסטיות, ארגוני זכויות אדם, ארגוני שלום, וכל מי שעלול להפריע להפיכה השלטונית שהם מבצעים. כשאלה יבודדו כמצורעים, והשאר יהיו מבוהלים שמא הם הבאים בתור – ההפיכה השלטונית תתרחש בקלות.

כל מי שהדמוקרטיה הליברלית הישראלית יקרה ללבה חייבת להתעורר. היום זו אני, מחר אלה אתן. צריך להתייצב נגד הסימון, התיוג וההוקעה לא רק משום שאלה כלים פסולים ומסוכנים של משטרים חשוכים, אלא גם בגלל שהם סוללים את הדרך להכשרת הזוועות שהממשלה החדשה מתכננת לעשות לחברה הישראלית ולמדינה.