Current Affairs

July 27, 2020

ההפגנות הסוערות מול רחוב בלפור בירושלים מעוררות חשדנות רבה: “מניין צצו המפגינים הללו? מה פתאום נזכרו עכשיו למחות על שחיתותו של ראש הממשלה? האם הם אנרכיסטים?” אלה השאלות הלא נכונות, מבית היוצר של ראש הממשלה, שמשחקות הישר לידיו. השאלות שצריכות להטריד את מי שמזדהים עם ההפגנות הן “מה הלאה? לאן עכשיו? איך כל זה יהפוך

July 22, 2020

הפגנת יום הבסטיליה (14.7.2020) ברחוב בלפור בירושלים לא דמתה לשום דבר. כזה דבר עוד לא היה כאן; לפחות לא מאז המחאה החברתית של קיץ 2011. אלפים נהרו, בהמוניהם; באוטובוסים, במכוניות פרטיות וברגל. כסופי השיער למודי המחאות נטמעו בהמוני צעירים; ירושלמים התערבבו בישראלים מכל הארץ; נשים, גברים, ילדים, אשכנזים ומזרחיים עמדו יחדיו. אפילו מספר חרדים, שככל

July 11, 2020

אבירמה גולן כותבת במדור דעות של עיתון הארץ ש”זה הזמן לבנות אלטרנטיבה פוליטית אנושית, סולידרית וחכמה”. אני מסכימה בלא סייג. עוד היא כותבת שההפגנות אינן מצליחות להשפיע על השלטון, מכיוון שבעידן נתניהו “היחידות שיכולות להשפיע על השלטון הן קבוצות לחץ חזקות, שהמנהיג העליון חפץ ביקרן ממילא”. גם על הקביעה הנכונה הזו אני חותמת בצער. אבל

May 18, 2020

ביום חמישי, שבו אמורה היתה להתקיים השבעת ממשלתו החמישית של נתניהו, מלאה הרחבה שבכניסה למשכן הכנסת מפגינים. כבר בצהרי היום התייצבו נאמני “התנועה לאיכות השלטון” והקימו במת נואמים, שמעליה ריחפו בלוני הליום אדומים עם הכיתוב “ממשלה מנופחת”. הכרזות, שעליהן התנוססו פניהם של בנימין נתניהו ובנימין גנץ, זעקו “מושחתים נמאסתם” ו”מנותקים נמאסתם”. במקביל אוטובוסים מן הצפון

May 16, 2020

הדיון הציבורי הסוער בהחלטתו של בג”ץ לאפשר להטיל הרכבת ממשלה על מי שנאשם בשלושה תיקים חמורים של שחיתות אינו שוכך, וטענות מושמעות לכאן ולכאן. אני מבקשת להוסיף זרדים למדורה. ראשית, אני מבקשת להזכיר לעצמנו מושכלות יסוד לגבי אופיו ומהותו של בג”ץ. שנית, אני מבקשת לטעון שבג”ץ החמיץ הזדמנות היסטורית להבהיר לציבור, בשידור חי, מהם תפקידיו

May 9, 2020

החלטה לחשוף את ישיבותיו של בית המשפט העליון לצילום ולשידור ציבורי חי אפשרה למדינת ישראל כולה לנכוח באופן בלתי אמצעי בדיון הדרמטי באפשרות כהונתו של נתניהו כראש ממשלה כשהוא נאשם בעבירות שחיתות חמורות. החשיפה הראתה לציבור שבית המשפט העליון אינו חבורת שמאלנים מהפכנים ואקטיביסטיים, אלא דווקא חבורת משפטנים אפרוריים ודווקניים. כאיש אחד נוכחנו שלא עולה

May 2, 2020

השבוע של יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל מוקדש לציון ולהעלאה על נס של גבורתם ואומץ לבם של מי שחרפו נפשם בקרבות על הקמת המדינה וההגנה עליה. אכן, מדינה חייבת הכרה, הוקרה וזיכרון של מי שסיכנו את היקר מכל ואיבדו את חייהם למען טובתה. אבל זה לא האומץ היחיד שמדינה צריכה לעודד, לטפח ולתגמל: קיומנו כחברה

May 2, 2020

השבוע שבין יום השואה לימי הזיכרון והעצמאות הוא “בין כסה לעשור” של לוח השנה הישראלי: תקופת השנה של חשבון הנפש השנתי של הפרויקט היהודי-הציוני בארץ ישראל. השנה, כשמרביתנו עדיין כלואים בבתינו, החל השבוע הזה עם חתימה של שתי המפלגות הגדולות בכנסת על הסכם להקמת ממשלה. בנימין נתניהו, בראש הליכוד, ובני גנץ, בראש כחול לבן, פרסמו

March 21, 2020

להלן דיווח מיד ראשונה על האופן שבו מחאת הדגלים השחורים נעצרה על ידי משטרת ישראל בצומת לטרון. על כל אחת מהמכוניות התנוסס דגל שחור (בדרך כלל חולצת T שחורה) שנועד למחות על הפגיעה בדמוקרטיה, או דגל ישראל, שנועד להביע הזדהות עם המדינה, או שניהם. מתוך שיירת המחאה קשה היה לאמוד כמה מכוניות נטלו בה חלק,

March 18, 2020

בתחילת פברואר הצעתי כאן במאמר לחשוב על הסחרור שראש הממשלה, בנימין נתניהו, כפה עלינו, בעזרת הפריזמה של “דוקטרינת ההלם” שניסחה העיתונאית הקנדית נעמי קליין. הזכרתי שפע של טלטלות שניחתו עד אז על הציבור, שהצטברותן יצרה אפקט משתק: ההתנפלויות המתלהמות וחסרות הגבולות של ראש הממשלה ונציגיו על רשויות החוק, בתגובה לאישומים הפליליים נגדו; מערכות הבחירות התכופות,